המהפכה הלבנה

ה"מהפכה הלבנה" (בפרסית: انقلاب سفید) היא שורה של רפורמות שהנהיג השאה מוחמד רזא פהלווי באיראן החל מ‑1963. המטרה הייתה להפוך את איראן למדינה מודרנית ותעשייתית במהירות. היא קיבלה את השם "לבנה" כיוון שהשינויים הוכרזו כבוצעים ללא שפיכות דמים.

בשנת 1963 ערך השאה משאל עם על שישה צעדים ראשונים. בתוצאות הודיעו על רוב תומך, והמהלך נמשך עד הדחתו של השאה ב‑1979 במהלך המהפכה האסלאמית. רבים רואים ברפורמות אלה אחד הגורמים שהובילו למהפכה נגדו.


הרפורמות נגעו בכל התחומים: כלכלה, חינוך, בריאות וחברה. בין המטרות היו החלשת בעלי האדמות המסורתיים ובניית בסיס תמיכה בקרב הכפריים, העובדים והמעמד הביניים.


אחד היסודות היה רפורמת קרקעות גדולה. המדינה קנתה אדמות מבעלי האדמות ומכרה אותן לחקלאים בתנאי הלוואה נוחים. כך כ‑1.5 מיליון משפחות איכרים קיבלו אפשרות להיות בעלי אדמה. עם זאת רק כ‑50% מהחקלאים קנו בסופו של דבר, ורבים עברו לערים ושוכנו בשכונות עוני.

הרפורמה כללה גם הלאמות של יערות ומרעה, כלומר, המדינה לקחה אחריות על שמירת משאבי הטבע וניטעה מיליוני עצים. נעשתה הפרטה חלקית של מפעלים ממשלתיים, כלומר מכירת מניות לציבור, ויוזמו תוכניות לשיתוף עובדים ברווחים, שבהן הוצע לעובדים לקבל נתח מהרווחים במקום חלק מהמשכורת.

הצעד החברתי המרכזי היה הרחבת זכויות נשים, כולל זכות בחירה לנשים. מהלך זה עורר התנגדות מצד חלקים שמרניים בחברה הדתית.

עוד צעדים ראשוניים כללו הקמת "חיל האוריינות", יחידות של חיילים שעבדו בהוראת קריאה וכתיבה בכפרים. במקור כ‑two thirds (שני שלישים) מהאוכלוסייה לא ידעו קרוא וכתוב, ובערים שיעור האנאלפביתיות היה כשליש.

לאחר מכן נוספו רפורמות נוספות: הקמת יחידות רפואה כפריות שטיפלו במיליוני מקרים; הקמת חיל שיקום שהביא לשיפור שיטות חקלאיות ולעלייה בתפוקה; הקמת בתי-משפט כפריים של זקנים ליישוב סכסוכים; פרויקטים למים וסכרים; שיקום תשתיות עירוניות וכפריות; ולבסוף רפורמות חינוך שכללו משרד להשכלה גבוהה ומבחנים אחידים.

בשנות ה‑70 נוספו צעדים כלכליים וחברתיים נוספים: מדיניות שמירה על מחירים ומאבק בספקולציה (החזקה וסחיטה של סחורות כדי להעלות מחירים); תוכניות שמאפשרות לעובדים להחזיק במניות; חוק חינוך חובה ובחינם עם ארוחות בית ספר; ביטוח לאומי שמבטיח פיצוי בפרישה; תמיכה סטודנטיאלית ומלגות; ותוכניות סיוע מזון לנשים נזקקות ותינוקות.


למרות השינויים המודרניים, השאה גם דיכא מתנגדים באמצעות סאוואכ, שירות ביטחון חשאי. הוא נשען על צבא חזק ותמיכה אמריקאית ועל המגזר העסקי. האליטות הדתיות (העלמאא') והרשויות המסורתיות ראו ברפורמות פגיעה במעמדן והתאגדו כנגדו. תנועות חברתיות ואתניות שנולדו בתקופה השתמשו בהתנגדות זו לגיוס תמיכה רחבה.


הרפורמות הובילו לצמיחה כלכלית מהירה; התל"ג הכפיל את עצמו בין 1963 ל‑1970. עם זאת נוצרו מתחים חברתיים: חוסר אמון במלוכה ובביורוקרטיה, התנגדות דתית לקידום מעמד האישה ולשינויים בחינוך ובמשפט, ועלייה בתנועות אתניות וחברתיות.

גם המדיניות הכלכלית הובילה לחשש מצד ארצות הברית, בשל רכיבים שנראו סוציאליסטיים. כל אלה, יחד עם שימוש בכוח נגד מתנגדי המשטר, תרמו לצמיחת אופוזיציה שהביאה לשינוי המשטר ב‑1979.

לאחר המהפכה האסלאמית כינתה החוקה החדשה את המהפכה הלבנה "קונספירציה אמריקאית" נגד הרפובליקה האסלאמית. עם זאת ממשלות אחר כך גם שמרו על חלק מהרפורמות, בעיקר בתחומי החינוך, הבריאות והתשתיות, שהמשיכו לפתח את המדינה.

המהפכה הלבנה היא סדרת שינויים גדולים שביצע השאה של איראן ב‑1963. השאה רצה שהמדינה תהיה מודרנית ומהירה יותר. קוראים לה "לבנה" כי אמרו שלא תהיה שפיכות דמים.

השאה עשה הרבה דברים חשובים. הוא חילק אדמות: המדינה קנתה אדמות מבעלי אדמה ונתנה אותן לחקלאים עם הלוואות קלות. הרבה משפחות איכרים קיבלו אדמה, אבל לא כולם נשארו שם. רבים עברו לערים.

הוא הקים גם תכניות לחינוך. היו יחידות של חיילים שלמדו אנשים לקרוא ולכתוב. נבנו בתי ספר רבים, ונתנו ארוחות חינם לתלמידים. הוא גם עשה שיעורים גבוהים ואוניברסיטאות בחינם לחלק מהסטודנטים.

בתחום הבריאות הוא הקים יחידות רפואה בכפרים. עוד נטעו מיליוני עצים כדי לשמור על היערות.

השאה הרחיב את זכות הבחירה לנשים. צעד זה לא כולם אהבו, וחכמי הדת התרגזו.

המהלכים הביאו לצמיחה כלכלית. בין 1963 ל‑1970 הכלכלה גדלה והכנסות המדינה עלו. אך היו גם בעיות: אנשים כעסו על השאה, וחלקים מהחברה חשו שהשינויים פוגעים במסורת.

השאה השתמש בסאוואכ, משטרה חשאית, כדי לדכא מתנגדים. בסוף, ב‑1979, נגרם מהפך גדול שנקרא המהפכה האסלאמית. אחרי המהפכה החדשה שמרה על חלק מהרפורמות, כמו בתי ספר ומוסדות בריאות.