המוח הקטן

המוח הקטן, או צרבלום, נמצא בחלקו האחורי של המוח מתחת לקורטקס. תפקידו המרכזי הוא לווסת תנועות, לשמור על שיווי משקל ולשמר טונוס שרירים.
הוא מעורב בתכנון ותזמון של תנועות ובתיאום בין קבוצות שרירים כדי לבצע תנועות מורכבות וחלקות. המוח הקטן מתקן תנועות בזמן אמת על סמך מידע שמגיע מהגוף ומהמוח.
בנוסף, הוא חשוב ללמידה מוטורית, להפוך תנועה למיומנות אוטומטית. יש עדויות לכך שהוא גם משפיע על תפקודים קוגניטיביים, רגשות ותגובות פחד, אם כי ממצאים אלה עדיין בבחינה.
מחקרים מצביעים שגם אלכוהול פוגע בתפקודי המוח הקטן, ולאחרונה דווח במאמר יחיד (2018) על מעורבותו בקבלת החלטות ובבקרת רגשות.

משקלו של המוח הקטן הוא כ־10%-15% ממשקל המוח. שטח פניו מהווה כ־40% משטח פני המוח והוא מכיל כ־50 מיליארד תאי עצב. זאת בהשוואה לקליפת המוח שמכילה כ־22 מיליארד תאים.
יש לו שתי המיספרות ימנית ושמאלית. בין ההמיספרות נמצא הוורמיס (vermis), מרכז צרלי שמסייע לתיאום הגפיים במהלך הליכה וריצה.
מתחת לקליפת המוח הקטן יש חומר לבן וגרעינים עמוקים, ארבעה גרעינים בכל צד, שהם נקודת היציאה של הפלט שלו.
חלק שנקרא ה־flocculonodular lobe מקבל מידע ממערכת שיווי המשקל ומשדר לגרעינים הוסטיבולריים. המוח הקטן מחובר לגזע המוח באמצעות שלושה זוגות של רגליות (peduncles).

המוח הקטן מקבל קלטים ממערכת החושים, מאברי שיווי המשקל שבאוזן הפנימית ומהקורטקס שמכין תנועה. הוא מאחד את המידע הזה (אינטגרציה) כדי ליצור תנועות חלקות ומתואמות.
כאשר מתבצעת תנועה, נוצר מעגל פידבק: אזורים מוטוריים שולחים מידע למוח הקטן, הוא מעבד ומחזיר אותות דרך הגרעינים העמוקים והתלמוס לקורטקס. מעגל זה עוזר בתכנון, בתיאום ובלמידה של מיומנויות מוטוריות.

קליפת המוח הקטן מחולקת לשכבות של תאים בעיצוב קבוע. שני סוגי תאים מרכזיים הם תאי פורקינייה ותאים גרנולריים.
תאי פורקינייה הם תאי עצב עם דנדריטים רבים. הם משחררים GABA, מוליך עצבי שמעכב. הפלט שלהם עובר לגרעינים העמוקים.
תאים גרנולריים מהווים את רוב תאי העצב שם. הם מקבלים קלט דרך סיבים שנקראים mossy fibers. לאחר עיבוד, הם מעבירים מידע לתאי פורקינייה באמצעות סינפסות שמעוררות את הפורקינייה.
הקישוריות המיוחדת הזו מאפשרת למוח הקטן לזהות תבניות קלט מורכבות ולחדד את התגובה התנועתית.

פגיעות למוח הקטן גורמות לתנועות בלתי מתואמות, רועד וקופצני, וקושי לכוון תנועה בדיוק. כבר במחקרי מלחמת העולם הראשונה גו דון הולמס תיאר פגיעות כאלה אצל חיילים עם פציעות כדור באזור זה.
יש מקרים נדירים של אנשים ללא מוח קטן. נזק לצרבלום גורם לכך שהתנועה דורשת מאמץ מחשבתי רב יותר; ללא המוח הקטן שאר המוח צריכים לפצות.
לקשר בין המוח הקטן להפרעות כמו דיסלקסיה והפרעת קשב יש תמיכה בעבודות שונות: לדוגמה דיסלקטיים משתמשים יותר באונה המצחית, כנראה בגלל תפקוד צרבלארי שונה.

תמונות ואיורים מציגים את המוח הקטן בצבע ובחתכים שונים ואת הקשרים שלו לחלקי המוח האחרים.

המוח הקטן, או צרבלום, נמצא בחלק האחורי של הראש מתחת למוח הגדול. הוא עוזר לשמור על שיווי המשקל.
הוא מתאם את השרירים כדי שהתנועות יהיו חלקות. הוא גם עוזר ללמוד פעולות עד שהן נעשות אוטומטיות.

המוח הקטן קטן יחסית אבל מלא בתאי עצב, כ־50 מיליארד. יש לו שתי חצאים ומרכז שנקרא וורמיס. הוורמיס עוזר לתאם הליכה.
יש בו גם גרעינים עמוקים, מקומות שמאחדים את האותות ושולחים אותם הלאה.

המוח הקטן מקבל מידע מהגוף ומהאוזן הפנימית (מערכת שיווי המשקל). הוא משווה בין מה שמתוכנן למה שקורה ותוקן שגיאות בתנועה.
כאשר אנשים מתאמנים, המוח הקטן לומד וגורם לתנועה להיות מדויקת יותר ופחות דורשת מחשבה.

במוח הקטן יש תאי פורקינייה, תאים מיוחדים עם ענפים רבים. הם שולחים אותות שמעכבים חלקים אחרים במוח. יש גם תאים גרנולריים שמקבלים הרבה מידע ועוזרים לעבד אותו.

אם יש פגיעה במוח הקטן, התנועות יכולות להיות לא מדויקות ובלתי יציבות. במחקרים הראו שפגיעה כזו מקשה על כיוון התנועה וגורמת לרעידות.
יש קשרים בין תפקוד המוח הקטן לקשיים בקריאה ולקשב אצל חלק מהאנשים.