חברת ידידי החוקה, הידועה כמועדון היעקובינים או היעקובינים, פעלה בנפול מהפכת צרפת מ-נובמבר 1789 עד 11 בנובמבר 1794. בתחילה קודמה רעיון של מלוכה חוקתית וביטול זכויות יתר מעמדיות, ובהמשך התהפכה לכיוון רדיקלי ורפובליקני. בשיא כוחה (1793, 1794) היו לה אלפי סניפים וכמחצית מיליון חברים רשומים. היא הייתה כוח מרכזי שקידם הקצנה פוליטית, דחק במתונים ותרם לעליית המונטניארדים, האגף השמאלי שנשא על כתפיו את השלטון הפשוט יותר והנוקשה.
ההתארגנות הפוליטית התחילה במחוזות כמו ברטאן, שם נוצר מועדון אזורי של פטריוטים. כמה דמויות בולטות של תחילת הדרך היו לה פאייט ומירבו, לצד משפטנים ואצילים ליברלים. אלה קידמו רעיונות של שיוויון וזכויות אזרח. לקבוצה הברטונית הייתה השפעה על ביטול הפאודליזם בקיץ 1789, אך היא נשארה חלקית ואזורים מסוימים חזרו לעמדות שמרניות.
בפריז הוקם באמצע נובמבר מועדון שנקרא תחילה "חברת המהפכה" ואז אימץ את השם הרשמי "חברת ידידי החוקה". המועדון נפגש במנזר היעקובינים, ומכאן שמו הפופולרי. מייסדיו קבעו שלוש מטרות מרכזיות: להכין חוקה על בסיס הצהרת זכויות האדם, לדון בענייני האספה וליצור קשר עם סניפים בפרובינציה.
בשלב זה הצטרפו אליו דמויות שונות: ליברלים, רדיקלים ואינטלקטואלים. המועדון נפתח לציבור ותוך זמן קצר התרחב לסניפים רבים; המנוי התייקר במקור והגבילה חלק מהכניסות.
במהלך 1790, 1791 נוצרו סתירות פנימיות בין מתונים למתקדמים. חלק מהמנהיגים הליברליים הסתייגו מהמהומות ומהקצנה. לעומת זאת קמו קולות שקראו לזכויות בחירה נרחבות ולפעולה ישירה מול הכתר. פלגים כמו הפייאנטים (המתונים) יצאו מהמועדון והקימו אגודות נגדיות. בעקבות נסיונו של המלך לברוח ב-20 ביוני 1791 וההתגברות של זעם ההמונים, הימין המפלג נחלש והמרכז-שמאל חזק.
בתוך היעקובינים נוצרו סיעות מובחנות. הז'ירונדינים (הבריסוטינים) קידמו מדיניות דיפלומטית ומלחמה חיצונית כדי לחזק את המהפכה. מנגד עמדו המונטניארדים, בולטים בהם רובספייר וקבוצת ה"ההר", שתמכו בפופוליזם סמכותי ובפעולה מכוונת יותר כנגד אויבי המהפכה.
המלחמה וחוסר היציבות המירו מחלוקות אידאולוגיות למאבקים פוליטיים. לאחר הפיכת אוגוסט 1792 והשקפת העם נגד המלוכה, המונטניארדים תפסו יתרון במועדון. הז'ירונדינים נחשבו פתאום למתונים ונדחו מהמועדון.
המונטניארדים שלטו במועדון והפכו אותו לארגון מרכזי ברפובליקה. הם תמכו במדינה ריכוזית חזקה ובמדיניות כלכלית פופוליסטית, כולל פיקוח מחירים. בעת המלחמה הוקם הוועד לשלום הציבור (ועדה מרכזית לניהול המלחמה והבטחון), שקיבל סמכויות רחבות.
בתקופת מה שמכונה "משטר הטרור" הוצאו להורג בירידים רבים דמויות שהחשידו כמתנגדות. בתוך המועדון התפתחו קרעים: קבוצות כמו ה"אברטיסטים" (הנזעמים) ודנטוניסטים נחקרו והוצאו להורג במרץ, אפריל 1794. רובספייר, שהפך לאיש החזק במדינה, נחשב אחראי למיזוג של סמכות פופוליסטית ולדיכוי. גם הוא הוצא להורג ב-28 ביולי 1794.
לאחר הוצאת רובספייר התחילה ריאקציה שנקראה הטרמידורית. הקונבנט דיכא את המועדון, חסידי הטרור ירדו מהשפעה ושמו של הארגון הפך למשמעות גנאי. המועדון נסגר בסופו של דבר ב-11 בנובמבר 1794. שאריותיו הושמדו או הושתקו בשנים שאחר כך.
היעקובינים היו מועדון פוליטי בצרפת בזמן המהפכה. הם פעו מ-1789 עד 11 בנובמבר 1794. בתחילה רצו בחוקה חדשה ובזכויות שוות. אחר כך התקשו ביניהם מתונים ורדיקלים.
הכל התחיל באזור ברטאן, שם אנשים פעילים נפגשו ודיברו על שינוי. כמה מנהיגים מפורסמים באו לשם.
בפריז הקימו מועדון שהתאסף במנזר היעקובינים (בניין של נזירים), ולכן קראו להם יעקובינים. הם כתבו חוקים קטנים לעצמם. רצו לבנות חוקה ולדון בעניינים חשובים.
בתוך המועדון היו שתי קבוצות: הז'ירונדינים (רצו פתרונות מדורגים) והמונטניארדים (עמדו בקו שמאלי יותר). כשהמלך ניסה לברוח, המחלוקות התחזקו.
המונטניארדים שלטו לבסוף. הם הקימו ועד חזק לניהול המלחמה. היו זמנים קשים עם מעצרים והרשעות. רובספייר היה מנהיג בולט. אחרי שהוציאו אותו להורג בקיץ 1794, המועדון נחלש והוסגר ב-11 בנובמבר 1794.
תגובות גולשים