המועצה לביקורת סרטים ומחזות

המועצה לביקורת סרטים (לשעבר: המועצה לביקורת סרטים ומחזות) נותנת סיווג צפייה. סיווג צפייה = קביעה איזה גיל יכול לצפות בסרט. במועצה יש 14 נבחרי ציבור. היא פועלת כיום במסגרת משרד התרבות והספורט. בעבר פעלה במסגרת משרד הפנים.

בעבר כל מחזה או סרט שהוצג בארץ דרש אישור מהמועצה. הקריטריונים לפסילה היו רחבים ולעתים כללו שיקולים פוליטיים, תרבותיים ואידאולוגיים. דוגמה לכך: איסור על תיאטרון ביידיש בין 1949 ל־1951 כדי לקדם את העברית. המועצה גם אסרה הקרנת מספר סרטי אימה ונקטה גישה מחמירה כלפי סרטים ממדינות ערב. לפעמים היו לה שיקולים דיפלומטיים, למשל פסילות של סרטים מחשש לפגיעה ברגשות זרים.

עד 1958 הוטל איסור גורף על הקרנת סרטים בגרמנית, מחשש לפגיעה ברגשות הניצולים. ב־1958 צומצם האיסור לסרטים שיוצרו בגרמניה, ובאפריל 1967 הסתיימה ההגבלה.

בצוות המועצה יש בדרך כלל עובדי ציבור, נציגי משטרה ומשרד החינוך, ואנשי אמנות, משפט ותקשורת. המשורר חיים גורי, לדוגמה, התפטר אחרי מחלוקת על אישור סרט ישראלי. במקרים אחרים נרשמו פרשות כמו מעצר מזכיר המועצה ב־1980, אחרי שסייע להפיץ שני סרטים ארוטיים תמורת שוחד.

במשך השנים צומצמו סמכויות המועצה, אחרי מאבקים משפטיים. ביוני 1989 בוטלה סמכותה לגבי מחזות לשנתיים כתקופת ניסיון, חוק של חבר־כנסת מרדכי וירשובסקי הוביל לשינוי. ב־1991 הוסרו הסמכויות לגבי מחזות לצמיתות, ותפקידה הוגבל לסיווג סרטי קולנוע.

בנובמבר 2024 המועצה הודיעה לסינמטקים שאסרה להקרין את הסרט התיעודי "1948, לזכור ולשכוח". זאת, למרות שסינמטקים ופסטיבלים בדרך כלל לא נדרשו לקבל אישור לפני כן. דוגמה מקבילה היא הסרט "ג'נין ג'נין" שהוקרן בסינמטקים אך אחר כך לא קיבל אישור להקרנה מסחרית.

פקודת ההצגות הציבוריות דרשה היתר מהמועצה להצגת מחזה. המבקש נדרש להציג את תוכן המחזה ולעתים גם את הטקסט המלא. כך הייתה למועצה יכולת למנוע הצגות שנחשבו לפוגעות בסדר הציבורי.

במקרה של סיפורו של נתן שחם, "שבעה מהם", הוצנזר קטע על שבויים ועל מוקשים מחשש לעבירות חמורות. באוגוסט 1989 הושעה תוקפה של הפקודה, ובהמשך בוטלה כליל, מה שהסיר את סמכות המועצה על התיאטרון.

ב־1966 פרשה אחרת היתה סביב המחזה "זעקת השתיקה" של יגאל לב. המועצה נתנה היתר, אך היועץ המשפטי ערער. בית המשפט העליון אסר את הצגת המחזה עד לסיום המשפט, מחשש להשפעה על מהלך המשפט.

לפי פקודת סרטי הראינוע משנת 1927, המועצה רשאית לפסול סרט או להגביל את הצפייה לפי גיל. קיימים ארבעה דירוגים: מגיל 12, 14, 16 ו־18 ומעלה. דירוג 18 מיועד גם לסרטים המכילים תועבה (חומרים מיניים פוגעניים) או אלימות קיצונית, או אם הסרט פוגע ברגשות הציבור.

סרטים שנפסלו הוזכרו בהיסטוריה של המועצה, אך ברשימה המקורית אין כאן פירוט מלא.

המועצה לביקורת סרטים היא גוף שנותן סיווג צפייה. סיווג צפייה = קביעה איזה גיל יכול לראות סרט. במועצה יש 14 נציגים. היא שייכת למשרד התרבות והספורט.

לפני כן כל מחזה וסרט בארץ דרשו אישור מהמועצה. המועצה אסרה מופעים מסוימים מסיבות פוליטיות ותרבותיות. למשל, איסור על תיאטרון ביידיש משנת 1949 עד 1951 כדי לעודד עברית.

עד 1958 נאסרו כמעט כל הסרטים בגרמנית. ב־1958 צומצם האיסור, וב־1967 בוטל לחלוטין.

אנשי המועצה היו עובדים מהממשלה, משטרה, משרד החינוך, ואנשי תרבות. המשורר חיים גורי התפטר בגלל מחלוקת אישור סרט. בשנת 1980 מזכיר המועצה הועמד לדין אחרי שסייע להפיץ סרטים ארוטיים תמורת כסף.

ב־1989 הפסיקה המועצה לבקר מחזות, וב־1991 זה הפך קבוע. מאז תפקידה הוא בעיקר לתת דירוגים לסרטים.

בנובמבר 2024 המועצה אסרה על סינמטקים להקרין את הסרט התיעודי "1948, לזכור ולשכוח". סינמטקים הם מקומות שמראים סרטים. בדרך כלל הם לא נדרשו לאישור מהמועצה.

כדי להציג מחזה היו צריכים לקבל היתר מהמועצה. לפעמים ביקשו גם את הטקסט של המחזה. כך המועצה יכלה למנוע הצגות שפוגעות בסדר הציבורי.

במקרה אחד צונזר קטע שבו שבויים עלו על מוקשים. אחרי 1989 בוטלה היכולת של המועצה לפסול מחזות.

המועצה יכולה לפסול סרט או להחליט מי יכול לצפות בו לפי גיל. יש ארבע דרגות גיל: 12, 14, 16 ו־18. דירוג 18 הוא גם לסרטים עם תכנים מיניים חזקים או אלימות קשה.