המטוקריט

המטוקריט (Hematocrit, HCT) הוא אחוז נפח תאי הדם האדומים מתוך נפח דגימת הדם הכולל. מדידה זו מראה כמה מהדם תופסות הכדוריות האדומות.

בבדיקה שמים מעט דם בקפילרה, צינור זכוכית דק עם חומר שמונע קרישה, ומסובבים אותו בצנטריפוגה. צנטריפוגה היא מכונה שמסובבת את הקפילרה במהירות. הדם נפרד לשלושה חלקים: בתחתית שכבת הכדוריות האדומות, מעליהן שכבה דקה של כדוריות לבנות וטסיות (הנקראת buffy coat), ובחלק העליון נמצאת הפלזמה. פלזמה היא הנוזל שבדם שבו מפוזרים התאים.

ההמטוקריט מחושב על ידי מדידת גובה משקע הכדוריות האדומות ביחס לגובה הכולל של העמודה (כדוריות + פלזמה). רוב מכונות הספירה המודרניות נותנות ערך משוער של ההמטוקריט על בסיס ההמוגלובין. המוגלובין הוא החלבון שבתוך תאי הדם האדומים שנושא חמצן. בקירוב נהוג לומר שההמטוקריט הוא פי 3 מההמוגלובין ביחידות גרם לדציליטר.

ערכים לא תקינים מעידים על בעיה בריאותית. ערכי הנורמה הם כ־42%, 52% אצל גברים וכ־36%, 48% אצל נשים. ערכים נמוכים אופייניים לאנמיה, מצב של חוסר תאים אדומים. ערכים גבוהים יופיעו בעישון, בפוליציטמיה (יותר מדי תאי דם אדומים) ובמצבים של יובש, שמשמעותו ירידת נפח הנוזלים בגוף.

לאחר הלידה ההמטוקריט גבוה יותר ומשתנה בטווח של כ־55%, 70%. בבדיקת חבלה ודמם ההמטוקריט לרוב נשמר בשלבים הראשונים. במצבים מסוימים של טראומה עם דליפת נוזלים אל מחוץ לכלי הדם, ההמטוקריט אף עלול לעלות.

באוכלוסיית יילודים ופגים משתמשים בהמטוקריט כדי להחליט על מתן תוצרי דם, על טיפול בהורמון אריתרופואטין (המעודד יצירת כדוריות) או על ביצוע החלפת דם חלקית אם ההמטוקריט גבוה מאוד בגלל חשש מצמיגות יתר.

המטוקריט מראה כמה מהדגימה תופסות הכדוריות האדומות. זה נמדד באחוזים.

בודקים כך: שמים טיפה דם בצינור זכוכית דק. מוסיפים חומר שלא נותן לדם לקרוש. מסובבים את הצינור במכונה חזקה שנקראת צנטריפוגה. זה מפריד את הדם לשכבות. בתחתית יש את הכדוריות האדומות. מעליהן יש כדוריות לבנות וטסיות. בחלק העליון יש פלזמה. פלזמה היא הנוזל שבו נמצאים התאים.

מודדים את גובה שכבת הכדוריות ומחלקים לגובה הכולל. רוב המכונות מחשבות המטוקריט לפי המוגלובין. המוגלובין הוא החלבון בתא שמעביר חמצן.

ערכים רגילים: אצל גברים סביב 42%, 52%. אצל נשים סביב 36%, 48%. אחרי הלידה הערכים גבוהים יותר, כ־55%, 70%.

המטוקריט נמוך במקרים של אנמיה. הוא גבוה בעישון, במצבים עם יותר מדי תאים אדומים וביובש. בבדיקות לתינוקות משתמשים בהמטוקריט כדי להחליט על מתן דם או טיפולים מיוחדים.