המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה התרחשה ב-1935, 1936. איטליה רצתה להרחיב את שליטתה במדינות אחרות (אימפריאליזם), ולכן ניסתה לכבוש את אתיופיה.
בדצמבר 1934 אירעה תקרית גבול שבה נהרגו חיילים איטלקיים. איטליה השתמשה בכך כתירוץ, ואיימה על אתיופיה באולטימטום (דרישה קשה). אתיופיה פנתה לחוזה ולחבר-הלאומים, ארגון מדינות שנועד לשמור על שלום. בריטניה וצרפת ניסו לפייס את מוסוליני. הן אפילו הציעו בסודיות למסור שטח מאתיופיה לאיטליה (הסכם לוואל-הור), אך זה נכשל.
צבאות איטליה פלשו מצפון באוקטובר 1935, ורבים מהאזורים נכבשו ללא התנגדות חזקה. חבר-הלאומים הכריז שאיטליה היא התוקפנית והטיל סנקציות כלכליות. הסנקציות לא פגעו מספיק במוסוליני, בין היתר כי מדינות כמו ארצות הברית לא התערבו והיו חילוקי דעות בין בריטניה וצרפת.
במאי 1936 הקיסר היילה סלאסי נמלט ואדיס אבבה נכבשה. מוסוליני הכריז על איחוד אתיופיה עם מושבות איטלקיות אחרות ל"מזרח אפריקה האיטלקית".
ניצחון זה חיזק את מוסוליני ואת הפשיזם באיטליה, והעניק לו תעוזה להתערב במקומות אחרים, למשל במלחמת האזרחים בספרד. איטליה פרשה מחבר-הלאומים והתחברה לגרמניה (ציר רומא-ברלין, 1936).
האירועים הראו שחבר-הלאומים אינו מסוגל למנוע כיבושים. המדינות הדמוקרטיות נראו חלשות ומפוחדות, ולא הצליחו לגבש מדיניות אחידה מול תוקפנות.
בשנים 1935, 1936 איטליה רצתה לשלוט במדינה אחרת. זה נקרא אימפריאליזם (רצון לשלוט בארץ אחרת).
בדצמבר 1934 היו קרבות קטנים בגבול. איטליה השתמשה בזה כדי לתבוע דברים. אתיופיה ביקשה עזרה מהחבר-הלאומים. חבר-הלאומים היא קבוצה של מדינות שניסו לשמור על שלום.
בריטניה וצרפת ניסו להסכים עם מוסוליני. הן גם חשבו לתת לו שטח בסתר (הסכם לוואל-הור). זה לא עבד.
איטליה פלשה מצפון באוקטובר 1935. המלחמה נמשכה עד שאלפי חיילים איבדו בתפקידים שלהם. במאי 1936 הקיסר היילה סלאסי ברח, ואדיס אבבה נלקחה. מוסוליני הכריז על "מזרח אפריקה האיטלקית".
מוסוליני הפך ליותר חזק ואהוב באיטליה. איטליה עזבה את חבר-הלאומים והתחברה לגרמניה. המקרה הראה שחבר-הלאומים לא יכול תמיד למנוע כיבושים.
(הסיפור הזה עוזר להבין איך מדינות עשויות לפעול ולא להסכים ביניהן.)
תגובות גולשים