המצור הגדול על מלטה התקיים בשנת 1565. האימפריה העות'מאנית ניסתה לכבוש את האי. האי הוחזק על ידי מסדר יוחנן הקדוש, המכונה הוספיטלרים, מסדר אבירים נוצרי שפעיל גם בפעולות מלחמה ושוד ימי. מלחמה זו הייתה חלק מעימות רחב על השליטה בים התיכון.
המאבק בין העות'מאנים להוספיטלרים נמשך מאות שנים. אחרי נפילת עכו ב-1291 עזבו האבירים את ארץ הקודש. הם אחזו ברודוס עד 1522, אז סולימאן הראשון כבש את האי. האבירים עברו למלטה ב-1530, בהענקת קארל החמישי, ושם חידשו פשיטות נגד אוניות מוסלמיות.
סולימאן ארגן פלישה גדולה למלטה. מפקדי המבצע היו הוואזיר מוסטפא פאשה (פיקוד על כוחות היבשה) והאדמירל פיאלה פאשה (פיקוד על הצי). יועצו של המשלח היה טורגוט ראיס, שודד ים מוסלמי לשעבר ומפקד מנוסה. בראש ההגנה עמד זא'ן דה לה ולט (Jean Parisot de la Valette), מפקד המסדר.
כוח ההגנה כלל כ-600, 700 אבירים ומספר אלפי חיילים נוספים. האבירים לבשו שריון מלא מפלדה, ונשאו רמחים וחרבות. חיילי הרגל החומשו בארקבוזים, נשק חם מוקדם, וכל המבצרים היו מצוידים בתותחים.
העות'מאנים הביאו כוח גדול של עד כ-40,000 חיילים. בעילית היו היניצ'רים, חיילי פריווילגיה שנגויסו בילדות מנתינים נוצרים שהוסלמו. היינו גם פרשים בשם סיפאהי (סיפאחי), יחידות רגלים ופרשים נוספים, ותותחנים מיומנים. בחודש אחרי תחילת המצור נחתו תגבורות מאלג'יריה ובכך הוכפל כוח הפלישה חלקית.
ב-18 במאי נחתו הטורקים. הם הקימו מחנה גדול ופתחו במצור מתמשך על מבצרים נבחרים. מערכת הביצורים של ההוספיטלרים כללה ארבעה מבצרים גדולים בצפון-מזרח האי.
סנט אלמו היה מבצר מבודד ששלט על מרסמשט, הנמל. הטורקים הפנו אליו מאמצים רבים והביאו תותחי מצור כבדים. ההגנה הנוצרית כללה כ-600 לוחמים, מתוכם כ-60 אבירים. הטורקים הצליחו לפרוץ לחלקים חיצוניים, אך הנצורים הגיבו בנחישות.
במהלך ההתקפות נעשה שימוש בחומרי נפץ ותותחים גדולים. קרב זה הצטיין באבדות כבדות לטורקים. טורגוט ראיס נפצע קשה במהלך ההתקפה ונהרג מאוחר יותר מפצעיו. בסוף ההסתערויות כבשו הטורקים את המבצר, ולפי הדיווחים כ-8,000, 10,000 טורקים נהרגו במהלך כיבוש סנט אלמו.
שני המבצרים העיקריים נתקפו במקביל. ההגנה הישראלית (ההוספיטלרים) חיזקה את חצי האי שסיפק הגנה בין המבצרים, והקימה כלונסאות ושרשרות בים כדי למנוע נחיתות. הטורקים ניסו שוב ושוב לפרוץ בעזרת סוללות ותותחים, מגדלי מצור ומנהרות לתחתי חומות. הנוצרים הצליחו להדוף מתקפות רבות ולשחזר קטעים בחומות.
בגזרת סנט מייקל הטורקים הצליחו לפרוץ פעמים מסוימות, אך דה לה ולט הוביל תגבורות וההגנה עמדה. המצור גרם לקשיי אספקה לטורקים, כי הם תכננו מצור קצר. התארכות המצור גרמה לרעב ולבעיות לוגיסטיות אצלם.
בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר התקבצה בסיציליה תגבורת נוצרית גדולה. חיל משלוח משמעותי יצא ב-4 בספטמבר, ונחת ב-5 בספטמבר במלטה. ההגעה הזו שברה את רוח הכוחות הטורקיים. מוסטפא החליט להסתכן בהתקפה על חיל המשלוח ב-9 בספטמבר. הקרב על אדמת האי הפך לנסיגה מסיבית של הטורקים והם ברחו לספינותיהם. ב-10 בספטמבר כבר לא נותרו חיילים טורקיים על האי. מוסטפא פאשה הווזיר הוצא מתפקידו לאחר חזרתו לאיסטנבול.
על שמו של זאן דה לה ולט נקראת הבירה ולטה (Valletta), שנבנתה סביב מבצר סנט אלמו. יש אמנות רבות שמתעדות את המצור, אנדרטאות ברחבי האי, וכנסיית גבירתנו של הניצחון נבנתה לזכר האירוע. המצור מוזכר בספרות ובמשחקים.
הטורקים סבלו מאבדות כבדות, בעיות אספקה ומזון, ובו זמנית הגיעו תגבורות נוצריות משמעותיות. חיזוק הביצורים, ההגנה הנחושה של האבירים והחיילים, ושימוש נכון בתותחים ומבצרים, כל אלה סייעו לדחוק את התוקפים לסגת ולכישלון.
בשנת 1565 הגיעו הרבה חיילים טורקים לאי מלטה. הם רצו לקחת את האי מהאבירים. אבירים הם לוחמים שלבשו שריון.
האבירים שתקעו את דגלם במלטה היו הוספיטלרים. הם פשטו לעתים על ספינות. הטורקים כעסו והחליטו לתקוף.
המפקדים הטורקים תכננו פלישה גדולה. מפקד הנוצרים היה זאן דה לה ולט. הוא חיזק מבצרים והכין את ההגנה.
הטורקים היו רבים מאוד. אצלם היו חיילי עלית שנקראו יניצ'רים. האבירים במלטה היו פחותים במספר, אבל חזקים מאוד בגלל השריון והתותחים.
אחד הקרבות הקשים היה על מבצר סנט אלמו. הטורקים ירו בתותחים כבדים. בסוף הטורקים כבשו את המבצר, אבל שילמו מחיר גדול.
שני מבצרים אחרים עמדו חזק. הנוצרים תיקנו את החוף וחיברו כלונסאות כדי למנוע נחיתה. הקרבות היו ארוכים וקשים.
בספטמבר הגיעה תגבורת נוצרית מסיציליה. זה חיזק את הנוצרים. הטורקים ברחו חזרה לספינותיהם והאיים נשארו בידיים נוצריות.
העיר ולטה נקראת על שמו של דה לה ולט. יש שם אנדרטאות וכנסיות לזכר האירוע. המצור נזכר גם במשחקים ובספרים.
תגובות גולשים