המרד ההולנדי או מלחמת שמונים השנים (1568, 1648) היה מרד של שבע-עשרה הפרובינציות שבארצות השפלה (האזור שנקרא היום הולנד וחלקים אחרים) נגד השליטה הספרדית של בית הבסבורג. המרד הסליל את עצמאות המחוזות הצפוניים והוביל להיווצרותה של הרפובליקה ההולנדית.
קרל החמישי, שביקש לאחד נחלות רבות, הוריש את שלטונו לבנו פליפה השני ב-1556. פליפה, שחינוכו הספרדי הפך אותו לפחות סבלני כלפי ההולנדים והפלמים, ניסה לדכא את התנועה הרפורמטית הפרוטסטנטית. מתחים אלו הובילו לגלי מחאה, ובקיץ 1566 פרצו התגוננויות אלימות של קלוויניסטים (הפרוטסטנטים הקלוויניסטים) שנקראו Beeldenstorm.
האירועים של 1566, 1572 כללו את תחילת המלחמה: דיכוי קשה על ידי הדוכס מאלבה, שלח כוחות ספרדיים רבים כדי לכפות שלטון. נסיך אורנז', וילם מאורניה, הוביל ניסיונות מרד שלא הצליחו מיד לעורר מרד כללי. המורדים נאלצו להיאבק במיליציות מקומיות ובאמצעים כגון פתיחת סכרים להצפת שטחים כדי לעכב את הספרדים.
בשנת 1572 “קבצני הים” (Watergeuzen) כבשו ערים לחוף, ווילם חידש פעולות מול הספרדים. התגובה הספרדית הייתה אכזרית, עם מצורים רבים ושפיכות דמים. אלבה השתתק ועזב ב-1573; יורשיו ניסו לשלוט אך המתח הלך וגבר. בשנת 1576 פרצה אנרכיה בצבא הספרדי, והביזה של אנטוורפן עוררה זעם רחב שדחף את רוב הפרובינציות למרד ולדרישת יציאת הכוחות הספרדיים.
הסיומים הראשוניים של 1577 נראו כהזדמנות לסיים את המלחמה, אך המשא ומתן קרס כאשר לחצים צבאיים ופוליטיים התחדדו. חלק מהמחוזות חזרו לצד הספרדי, בעוד אחרים חיזקו את אחדותם. ב-1579 נחתם איחוד אוטרכט, איחוד פוליטי וצבאי של המחוזות הצפוניים, שיהפוך לבסיס הרפובליקה.
ב-1581 הכריזו המחוזות על שבועת ההתכחשות, התכחשות לפליפה השני והכרזה על עצמאות מדינית. וילם מאורנז' נרצח ב-1584, מה שיצר חוסר מנהיגות זמני. ספרד הצליחה לכבוש בחזרה חלקים בדרום, אך נכשלת הארמדה נגד אנגליה ב-1588 שינתה את המאזן. התקופה אחרי שנת 1588 הצמיחה את יסודות הכוח ההולנדי.
במהלך עשר השנים הצליחו מאוריץ מנסאו ובעלי פיקוד הולנדים אחרים לכבוש ערים רבות ולבסס גבולות שקבעו חלק גדול מהולנד של ימינו. מהלכים אלה חיזקו את המעמד הצבאי והפוליטי של הרפובליקה.
אחרי רצף כיבושים ומאבקים, שני הצדדים נשחקו כלכלית. המלחמה נכנסה לקיפאון, והשחיקה הכלכלית דחפה את הצדדים לשיחות. תנאים אלה הובילו להפסקת אש זמנית.
הפסקת האש שבאנטוורפן ב-1609 העניקה הפוגה של שנים רבות. ספרד באופן מעשי קיבלה התייחסות לשוויון מסחרי והכרה חלקית במצב הקיים, אך המחלוקות הפנימיות בהולנד החריפו, בין קבוצות דתיות ופוליטיות שונות. הנהגת המדינה נאלצה להתמודד עם סכסוכים תיאולוגיים ופוליטיים פנימיים.
המלחמה התחדשה ב-1621 והיא התקיימה במקביל למלחמת שלושים השנים באירופה. בשנים אלה התרחבו ועברו מגוון כיבושים נגדיים ונסיונות צבאיים, כאשר השליטה משתנה באופן מתמשך. לבסוף, על רקע שחיקה ספרדית ולחצים מדיניים וצבאיים, נפתחו שיחות שלום סופיות באמצע שנות ה-40 של המאה ה-17.
הסכם השלום של מינסטר ב-1648 אישר בפועל את עצמאותה של הרפובליקה ההולנדית. ההסכם קבע הסכמות מסחריות ופוליטיות רבות והוכרז רשמית ב-15 במאי 1648.
לאחר מלחמת שמונים השנים התחלקו ארצות השפלה לשתי ישויות: הצפוניות הפרוטסטנטיות הפכו לרפובליקה ההולנדית, עצמאית ומשגשגת; הדרומיות נשארו תחת שלטון ספרדי-קטולי. ההרבה בחברה, בכלכלה ובתרבות שהתרחשו בצפון נקראות היום תור הזהב ההולנדי, אך בעיות חברתיות ופוליטיות נשארו.
המרד ההולנדי (1568, 1648) היה מרד של פרובינציות בארצות השפלה (אזור שכולל חלקים מהולנד של היום) נגד ספרד. המטרה הייתה להפסיק את השליטה הספרדית ולקבל חירות.
קרל החמישי העביר את הממלכה לבנו פליפה השני. פליפה ניסה לדכא את הרפורמציה (שינויי דת) והיה קשוח כלפי התושבים. זה עורר מחאות שהפכו למהומות גדולות ב-1566.
הדוכס מאלבה שלח צבא חזק לדכא את המרד. התושבים נלחמו במיליציות מקומיות. הם אף חתכו סכרים והציפו שטחים כדי לעצור את החיילים.
בשנת 1572 קבוצות בשם Watergeuzen שלטו בכמה ערי חוף. וילם מאורנז' ניסה להוביל את המרד. הספרדים ערכו מצורים ונחלו גם ניצחונות וכישלונות. בזעזועים כמו ביזת אנטוורפן רבים מחקו את הדומיננטיות הספרדית.
ניסיונות שלום נכשלו. חלק מהמחוזות חזרו לצד הספרדי. ב-1579 הקימו המחוזות הצפוניים את איחוד אוטרכט, ברית צבאית שהובילה לאיחוד מדיני.
ב-1581 הכריזו המחוזות שהם מסירים את נאמנותם לפליפה. וילם מאורנז' נרצח ב-1584. ספרד ניסתה לכבוש ערים בדרום, אך כישלון הארמדה ב-1588 שינה את המצב.
במהלך עשר שנים חיילים הולנדים, כמו מאוריץ מנסאו, כבשו הרבה ערים וחיזקו את הגבולות של ההולנדים.
בשנת 1609 הושגה הפסקת אש ארוכה. המלחמה התחדשה ב-1621. לבסוף, ב-1648, שלום מינסטר הכיר בריבונות של הרפובליקה ההולנדית והסדיר את המצב.
בסוף, הצפון הפך לרפובליקה עצמאית ומשגשגת. הדרום נשאר תחת שלטון ספרדי. בצפון פרחה כלכלה ותרבות בתקופה שנקראת תור הזהב ההולנדי.
תגובות גולשים