המרד המזרח-גרמני

המרד המזרח-גרמני (Aufstand des 17. Juni) התרחש ביוני 1953 ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. המרד החל כשביתה של פועלי בניין בברלין המזרחית במחאה על העלאת מכסות העבודה ב-10%. העלאת המכסות נודעה ב-10 ביוני, והמשמעות היתה דרישה לעבודה יותר רבה ללא שכר נוסף. כיוון שחומרי גלם ומכונות נשלחו לסובייטים כפיצויים על המלחמה, הפועלים לא יכלו לעמוד בדרישות החדשות.

אחרי המלחמה לקחה ברית המועצות מפעלי תעשייה וחומרי גלם מגרמניה המזרחית כ'פיצויים' (תשלום בצורת ציוד). זה האט את השיקום ויצר מחסור במוצרים. המשטר היה רודני, ולציבור נמאס מחוסר בחירות חופשיות ורצון לאיחוד עם המערב. העלאת מכסות העבודה היתה הניצוץ שהפעיל את המחאה.

המחאות התחילו בשביתות מקומיות ב-11 וב-15 ביוני. ב-16 ביוני פועלים צעדו משדרות לעבר משרדי המפלגה. ב-17 ביוני הכריזו המפגינים על שביתה כללית. ההפגנות התפשטו לערים רבות, ותעמולה מהרדיו במערב דחפה מידע לעובדים בשאר המדינה. המפגינים דרשו שיפור התנאים, בחירות דמוקרטיות והתפטרות הממשלה.

השלטון פנה לסובייטים, וטנקים סובייטים נכנסו לברלין כדי לדכא את המחאות. המשטרה המזרח-גרמנית (פולקספוליציי) ועזרת הצבא הסובייטי דיכאו את המרד באכזריות. על פי נתונים רשמיים נרשמו 16 הרוגים ומעל מאה פצועים; הערכות בלתי רשמיות מדברות על מאות הרוגים ואלפים פצועים. כ-6,000 איש נעצרו.

לאחר המרד התחזקה מדינת המשטרה בגרמניה המזרחית. שודרגו שירותי הביטחון, ובוצעו רפורמות בפולקספוליציי ובשטאזי, שירות הביטחון המזרח-גרמני. יושב-ראש השטאזי וילהלם צייסר הוחלף בארנסט וולוובר. משנת 1954 הפסיקה ברית המועצות לקחת פיצויים, ורמת החיים החלה להשתפר במקצת. ברחוב מרכזי בברלין נקרא על שם המועד, רחוב 17 ביוני, לזכר האירוע.

המרד אירע ביוני 1953 בגרמניה המזרחית (החלק המזרחי של גרמניה). הכל החל כאשר פועלי בניין שבתו בגלל שהגבילו אותם בעבודה יותר מבלי לשלם יותר.

אחרי המלחמה לקחו הסובייטים חלק מהמפעלים והציוד. זה עשה חוסר במוצרים ועבודה קשה יותר. השלטון היה חזק ולא היו בחירות חופשיות.

ב-17 ביוני פועלים רבים יצאו לשביתה ולמחאה. ההפגנות הלכו בערים רבות. השלטון הביא טנקים סובייטים כדי לעצור את המחאות. הרשויות עצרו אלפי אנשים.

מאות אנשים נפגעו ועל פי הערכות רבים מתו. כ-6,000 אנשים נעצרו. אחרי האירוע חזקו שירותי הביטחון. מאוחר יותר הפסיקה ברית המועצות לקחת מפעלים, ורמת החיים השתפרה מעט. ברחוב מרכזי בברלין יש כיום את השם "רחוב 17 ביוני" כדי לזכור את המקרה.