המרת דת

המרת דת היא מעבר של אדם מדת אחת לאחרת וקבלת כללי הדת החדשה, פולחניה ועיקרי אמונתה. בדרך־כלל התהליך כולל שלבים ברורים: התנתקות מהקהילה הקודמת, בקשה להצטרפות לקהילה חדשה, טקס מעבר וקבלה על־ידי הממסד והחברים. כשמשפחה או חברה שלמה עוברות דת, מדובר על המרה קולקטיבית. בעדות המרות המוניות נפוץ לעיתים סינקרטיזם (שילוב אמונות וטקסים מדתות שונות בתוך הדת החדשה).

מרבית הדתות מגדירות מי שייך לקהילה וכיצד מצטרפים אליהן. יש דתות המעודדות הצטרפות, ויש שאינן מאפשרות הצטרפות כלל. דוגמה בולטת היא הדת הדרוזית: מי שנולד דרוזי נחשב לקהילה, ומאז המאה ה־11 אין דרך להצטרף אליה.



המרה ליהדות נקראת גיור. המונח מגיע מהתלמוד ונגזר מ"גר צדק", כינוי לנוכרי שהפך ליהודי. בתנאים מסורתיים יהדות לא מנסה באופן פעיל לשכנע זרים להפוך ליהודים, אך מי שמעוניין יכול לגייר, ובדרך זו נדרש לעיתים מאמץ רב. כיום יש זרמים שונים: מדינת ישראל ותנועות רפורמיות מעודדות גיור בצורות שונות, אך הרבנות האורתודוקסית לא מכירה בכל הגיורים, ולפיכך יש מחלוקות לגבי הכרה רשמית.

במהלך ההיסטוריה התרחשה גם גיור כפוי, למשל בתקופות חשמונאיות. היו גם גלי המרות מרצון, כגון התגיירות הכוזרים והרומאים אחרי חורבן בית שני, ותהליכים אזוריים בדרום חצי־האי ערב ובאתיופיה בתקופות מוקדמות.


לפי המסורת ההלכתית, יהודי שנכנס לדת אחרת נשאר יהודי מבחינה דתית, אף שהממסד עשוי לראות בו כגוי מבחינות מסוימות. בתולדות העם יש לקחים קשים של כפייה, וגם מקרים רבים של מות על קידוש השם, אנשים שסירבו לוותר על אמונתם. היו גם מקרים של האנוסים בספרד ובפורטוגל, ששמרו על יהדותם בסתר תוך חיצוניות דתית אחרת. בפסיקה ההלכתית דנים בשאלות שונות הנוגעות למומר, טבילתו וקשריו האזרחיים.



הכנסיות הגדולות רואות בנצרות דת אוניברסלית שניתנת לקבלה על־ידי כל אדם. הצטרפות כרוכה בקבלת עיקרי האמונה, כפי שהם מנוסחים ב"קרדו" (הצהרת אמונה), ובטקס טבילה. נוסח הקרדו וטקס הטבילה משתנים בין עדות. ברוב הקהילות מקובלת טבילה לתינוק על ידי הוריו (טבילה: טקס כניסה לדת), אם כי כמה עדות מעדיפות טבילות בגיל בוגר.

נצרות קתולית ופרוטסטנטיות ערכו מיסיונים נרחבים במאות ה־16, 20, בעיקר באמריקה, אפריקה ואסיה. המיסיונרים לחצו לעיתים על מקומיים להמיר דתם, ולעיתים השתמשו באלימות. במקביל הם תיעדו שפות, פיתחו כתב מקומי, תרגמו כתבי קודש וסיפקו עזרה חברתית. במקומות רבים קמו צורות מקומיות של נצרות שנושאות סימני סינקרטיזם ולעתים זיקה לניסיון הקולוניאלי.



האסלאם הוא דת המבוססת גם על מעשים דתיים. יחד עם זאת יש בה שני עיקרי אמונה מרכזיים, השאהדה: "אין אלוה מלבד אללה, ומוחמד הוא שליח אללה". כדי להפוך למוסלמי נהוג להצהיר את השאהדה בפני עד מוסלמי אחד לפחות.

העידוד להתאסלמות נעשה במידתיות ותלוי במצב הפוליטי והחברתי. דתות מסוימות, המכונות "אהל אל־כתאב" (אנשי הספר), יהדות, נצרות וזורואסטריות, לא נחשבו עובדי אלילים, ולרוב לא כפו עליהם להתאסלם. בתקופות ראשונות יצרו לעיתים תנאים כלכליים ומנהליים שתרמו להתאסלמות בהדרגה, כפי שקרה במצרים, בפרס ובאזורים של האימפריה העות'מאנית, שם הומרו אוכלוסיות רבות בבוסניה, אלבניה ובקווקז.

בתולדות הארץ אירעה התאסלמות הדרגתית של חלק מהשומרונים בעקבות רדיפות, מיסים ופרעות תחת שלטונות שונים.


עזיבה של האסלאם נקראת רדה (בערבית: רדה), והמי שעוזב נקרא מורדד (מֻרְתַדּ). הקוראן עצמו לא מגדיר עונש בעולם הזה לעזיבה, אך לפי חלק מהפרשנויות ההלכתיות (השריעה) העונש הוא מוות. במדינות מוסלמיות רבות היום אין הכרה רשמית במעבר דת, והאדם עלול לספוג קשיים חברתיים וכלכליים אף אם אין עליו עונש פלילי.


חוק הקובע את אופן רישום המרת דת חלים בישראל. אדם יכול להמיר את דתו לעדה דתית אחרת בתנאי שהדת החדשה מקבלת אותו ושירשם במשרד הפנים. פקודת ההמרה מחייבת אישור של ראש העדה הדתית החדשה; בגיור הכוונה היא לרב הראשי.

על פי נתוני היחידה, בשנים 2019, 2023 המירו את דתם 1,780 אנשים (לא כולל מתגיירים). רוב המרות הדת הן מעבר בין עדות נוצריות: 421 המרות מעדה נוצרית אחת לאחרת. בנוסף נרשמו 328 המרות מנצרות לאסלאם, ו־95 המרות ממוסלמות לנצרות. מבין 327 יהודים שהמירו דתם בשנים אלה, 289 (88%) המירו לאסלאם והיתר לנצרות.


בשנת תשל"ח נוספו לחוק העונשין סעיפים שנועדו למנוע המרת דת בעקבות פיתוי חומרי.


חוק העונשין קובע עונשי מאסר על מי שמשדל או ממיר קטין נגד רצונו או בניגוד להוראות החוק.

המרת דת פירושה שאדם משנה את דתו ומקבל את כללי הדת החדשה. בדרך כלל יש כמה שלבים: נפרדים מהקהילה הקודמת, מצטרפים לקהילה חדשה, עושים טקס וקיבול מהקהילה.

לפעמים משפחות שלמות או חברות עוברות דת ביחד. לפעמים נוצר סינקרטיזם (שילוב של מנהגים שונים בדת אחת).


להפוך ליהודי קוראים גיור. המילה גיור אומרת שאדם הופך להיות חלק מהעם והדת היהודית. בדרך כלל היהדות לא מנסה לשכנע אנשים להצטרף, אבל מי שרוצה יכול לעבור תהליך קשה יחסית. בהיסטוריה היו גם גיורים כפויים, וגם גיורים מרצון של עמים מסוימים.

יהודים שממירים דתם נחשבים עדיין יהודים לפי ההלכה, אך היחס אליהם יכול להשתנות. היו מקרים רבים של אנשים שמתו כדי לא לוותר על אמונתם.


להצטרף לנצרות צריך להאמין בעקרונות הדת ולצלול בטבילה. ברוב הקהילות טובלים גם תינוקות, וברחבי העולם היו מיסיונרים שניסו להפוך אנשים לנוצרים. לפעמים השתמשו בכוח, ולפעמים סייעו לאוכלוסייה ולימדו כתיבה ושפה.


להיות מוסלמי אומר להצהיר את השאהדה (הצהרת אמונה): "אין אל אחר חוץ מאללה ומוחמד שליחו". בדרך כלל האדם מצהיר זאת בפני מוסלמי אחר.

בזמנים מסוימים נוצרו תנאים שאפשרו לאנשים להתאסלם בהדרגה, למשל בצרים, בפרס ובאזורים שממשיכים לאימפריה העות'מאנית. יש קבוצות דתיות שנחשבות "אנשי הספר", יהודים, נוצרים וזורואסטרים, ולרוב לא כפו עליהם להתאסלם.

עזיבת האסלאם נקראת רדה, ואת העוזב קוראים מֻרְתַדּ. הקוראן אינו קובע עונש ברור בעולם הזה לעזיבה, אך יש פרשנויות הלכתיות שדנות בעונשים.


בחוק יש כללים לרישום המרת דת. צריך שהדת החדשה תקבל את האדם ושירשם משרד הפנים. בשנים 2019, 2023 נרשמו 1,780 המרות דת (לא כולל מתגיירים). 421 המרות היו בין עדות נוצריות. 328 המירו מנצרות לאסלאם, ו־95 מהמוסלמים לנצרות. מבין 327 יהודים שהמירו דתם, 289 המירו לאסלאם.

יש גם חוקים שנועדו למנוע המרה בגלל כסף או פיתוי. החוק אוסר גם על שידול קטין להמיר את דתו.