המשפט הרומי

"המשפט הרומי" הוא מערכת החוקים וההלכות שהתפתחה ברומא העתיקה. ההתפתחות נמשכה כאלף שנים, מהתקופה של "שנים עשר הלוחות" (כ־449 לפנה"ס) ועד לקודיפיקציה של הקיסר יוסטיניאנוס במאה ה־6 לספירה (כ־530).


הטקסט החוקי הראשון המוכר ברומא הוא שנים עשר הלוחות. אלו היו הוראות משפטיות נקודתיות (חקיקה קזואיסטית) לטיפול במקרים חשובים כמו משפחה, קניין וירושה. חוק בולט נוסף הוא חוק אקיליה (286 לפנה"ס), אשר השפיע על דיני הנזיקין (תחום שעוסק בנזקי גוף או רכוש).

הרומאים תרמו גם בכך שהמקצוענות המשפטית התפתחה אצלם: משפטנים התחילו לנסח נוסחים, לתת חוות דעת ולפתח שיטות משפטיות שנחשבו ל"מדע" של המשפט.


במאות הראשונות לספירה התגבשה שורת משפטנים קלאסיים שיצרו יסודות התיאוריה והפרקטיקה. הם ניסחו צווים, חוות דעת, וכללים שייעצו למגיסטראטים (פוליטיקאים בעלי סמכויות שיפוטיות). דוגמה חשובה היא נוסח אחיד לצווי הפראיטור שנוסח סביב המאה ה־2 לספירה, ושימש בסיס לכללים פרוצדורליים ולניתוח משפטי.


מאמצע המאה ה־3 המצב המדיני-כלכלי הידרדר. הקיסר קיבל שליטה רבה יותר, היצירה המשפטית החדשה פסקה, ורבים מהרעיונות הקלאסיים נשכחו במערב. עם זאת, בחלק המזרחי של האימפריה הלימוד המשפטי המשיך במידה מוגבלת.

קבצים חשובים מאותה תקופה כוללים את קודקס הרמוגניאנוס וספרים כמו "Sententiae" של יוליוס פאולוס, שנקבעו כחלק מן המשפט ברפורמות של קונסטנטינוס.


במאה ה־6 הקיסר יוסטיניאנוס יזם איסוף וארגון החוקים. יצאו שלושה קבצים גדולים שנקראו ביחד Corpus Iuris Civilis (גוף החקיקה האזרחית). קבצים אלה שימרו עבורנו רבים מן העקרונות והפורמליזמים של המשפט הרומי.


במעשה, המשפט שנכפה ברחבי האימפריה לא היה אחיד לחלוטין. לערים ולקהילות שנכבשו ניתנו פעמים רבות זכויות מקומיות, ולמושלים הוסמך להתאים חוקים מקומיים. כלל מרכזי היה שאדם נשפט לפי מעמדו ולפי החוק של מקום מוצאו.


הבריביאריום הוא קובץ חוקים רומיים שהותאם על ידי המלך הוויזיגותי אלאריק השני והופץ ב־506. הוא נשמר עד שנחלף בקוד וויזיגותי מאוחר יותר.


במזרח הקודקס של יוסטיניאנוס היה הבסיס למערכת המשפט. במאות שלאחר מכן תורגם הקובץ ליוונית וערכו אותו בקובץ שנקרא "הבזיליקה". כך נשמר החוק הרומי בבתי משפט ובכנסייה האורתודוקסית גם אחרי נפילת האימפריה.


במערב הקודקס נשכח זמנית, אך במאה ה־11 נמצא כתב יד של הדיגסטה באיטליה. מאז החל מסע מחקר ולימוד בבologna, והמשפט הרומי חזר להיות הבסיס החוקי ביבשת. במאות הבאות נוצר "Ius Commune", שילוב בין המשפט הרומי, החוק הכנסייתי וכללים מקומיים.

בריטניה פיתחה מסלול שונה, המשפט המקובל (common law), אך גם שם חדרו אלמנטים רומיים, במיוחד בדיני אישות ובדיני אדמירליות.

במאה ה־19 מדינות החלו לחוקק קודי חוקים לאומיים. דוגמה חשובה היא הקוד האזרחי הצרפתי משנת 1804. בגרמניה המשיך השימוש ברעיונות רומיים עד חקיקת ה‑BGB ב־1900.


כיום המשפט הרומי לא מיושם באופן ישיר, אך רעיונות רבים ממנו שורדים בחוקי מדינות רבות. אפילו כאשר חוקים מודרניים מותאמים לשפה ולמנהגים המקומיים, הבנת המשפט הקונטיננטלי מחייבת היכרות עם המסורת הרומית. לכן הדיון והלימוד של המשפט הרומי נשארים חלק מתכנית הלימודים של סטודנטים למשפטים.

המשפט הרומי הוא מערכת חוקים ברומא העתיקה. הוא התפתח במשך כאלף שנים. התחיל בערך ב־449 לפני הספירה עם "שנים עשר הלוחות". זאת הייתה סדרת כללים ראשוניים.


הלוחות דיברו על משפחה, קניין וירושה. חוק חשוב נוסף הוא חוק אקיליה (286 לפנה"ס). חוק זה השפיע על חוקים שמטפלים בנזקים בין אנשים.

רומא גם פיתחה מקצוע של משפטנים. אלה אנשים שלומדים חוקים ועוזרים לפתור סכסוכים.


במאה ה־1, 2 לספירה המשפט התפתח הרבה. משפטנים ניסחו כללים שעזרו להשפיטה והכתיבה של החלטות בבתי משפט.


במאה ה־3 המצב השתנה. הקיסר הפך חזק יותר. ההמצאות המשפטיות החדשות פסקו, ורעיון החוק הקלאסי נשכח במערב.


במאה ה־6 הקיסר יוסטיניאנוס ארגן את החוקים לקבצים גדולים. קבצים אלה נקראו Corpus Iuris Civilis (אוסף חוקים חשוב).


הרומאים לא אחדו את החוק בכל מקום. לערים ולעמים היו חוקים מקומיים. בדרך כלל אדם נשפט לפי החוק של המקום שבו הוא נמצא.


הבריביאריום הוא קובץ חוקים רומיים שהותאם לשימוש בוויזיגותים ב־506.


במזרח, החוק של יוסטיניאנוס תורגם ליוונית. הקובץ הזה נקרא "הבזיליקה". הוא נשאר חשוב בכנסיות ובבתי משפט.


במאה ה־11 נמצא כתב יד של החוק הרומי באיטליה. מאז למדוהו שוב והחוק השפיע על רוב אירופה. בסופו של דבר מדינות יצרו קודים משלהן, כמו הקוד הצרפתי ב־1804 והקוד בגרמניה ב־1900.


כיום החוק הרומי לא בשימוש ישיר. אך רעיונות רבים ממנו נמצאים בחוקים של מדינות שונות. סטודנטים למשפטים עדיין לומדים אותו.