המשרד הארצישראלי

המשרד הארצישראלי היה הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל. תפקידו העיקרי היה לקדם, לממן ולנהל את ההתיישבות בארץ. בין פעולותיו: תכנון יישובים, קניית אדמות, הקצאת כספים, הקמת מושבות חקלאיות ועירוניות, ניהול חוות, והענקת הדרכה וסיוע ליישובים.

בניין המשרד עמד ביפו, ברחוב רזיאל 17. המבנה הוכרז לשימור, אך נהרס ב-2001 על ידי בעליו, הכנסייה המרונית.

בתחילת התקופה הציונית תעדפו רבים את הפעילות המדינית. אחרי מותו של בנימין זאב הרצל, צמחה החשיבות של פעילות מעשית. בקונגרס הציוני השמיני ב-1907 הוחלט להגביר את הפעילות בארץ. ארתור רופין נשלח לבדוק דרכים לפעולה. רופין הקים את המשרד ביפו ב-1 באפריל 1908. הוא למד לעומק את בעיות ההתיישבות והכלכלה בארץ. כסגן מנהל ומזכיר מונה יעקב טהון, שעבד איתו בברלין. ב-1916, דרישת השלטון הטורקי הביאה לכך שטהון עמד בראש המשרד כנתין טורקי.

צדדי מימון ורכישת אדמות כללו את קק"ל (קרן קימת לישראל), חברת "הכשרת היישוב" שקנתה אדמות, ו"קרן תרומות עצי זית". לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים פעל גם ועד הצירים לצד המשרד. ב-1919 הועלו רעיונות לאחד את הגופים האלה תחת מוסד מאוחד.

המשרד הקדיש מאמצים רבים לרכישת אדמות בכל רחבי הארץ. רופין סייר בדרום ובעבר הירדן וניהל משא ומתן להרחבת ההתיישבות. המשרד עודד גם יישוב עירוני ופיתוח תשתיות כמו מים, דרכים, חשמל ונמלים. עם הזמן הפך המשרד למרכז ייצוגי של היישוב החדש בקרב יהודים מחוץ לארץ.

המשרד תמך בחלוצי העלייה השנייה וסייע בהשתלבותם בעבודה ובהתיישבות קבע. בכך השתנה יחס האפוטרופסות שהתקיים בתקופותיו של הברון רוטשילד.

כדי לתקן את מצב הפועלים היהודים במושבות, יזם רופין הקמת חוות הכשרה. חוות הכשרה הן חוות לימוד שמכינות מתיישבים לעבודה חקלאית על אדמת הקרן הקיימת. הונחו תוכניות לחוות בחיטין, דלייקה, אום ג'וני, בית עריף (בן שמן) וחולדה. חוות הכשרה סייעו גם באמצעות מימון מורים ושירותים אחרים.

החווה הראשונה של המשרד נבנתה על אדמת דלייקה וקראו לה "חוות כנרת". הניסיון בשנה הראשונה נכשל בשל מתחים בין המנהלים לפועלים. רופין פטר את המנהל והחליף צוות. לאחר ניסיונות שונים הוצע לבחון חווה שתעבור לניהול פועלים לנסות ולבנות מודל מעשי. ניסוי זה סלל את הדרך להקמת דגניה.

רעיון אחר של רופין קישר משקיעים יהודים בעלי הון לאדמות בארץ. המטרה הייתה לאפשר למשקיעים לשמור על הכנסתן בחו"ל עד שיבואו להתיישב בארץ. בזמן שהם היו בחו"ל, שוכנו מתיישבים זמניים בעבודה. מיזמים כאלה הובילו להקמת חוות כמו פוריה (1912) ושרונה (1913), ולישובים כמו כפר אוריה, רחובות, חדרה ועפולה.

המשרד סייע לעלייה, ובמיוחד לעולי תימן. הסיוע כלל מימון מגרשים וסיוע רפואי. לצד המשרד פעלה ועדה לענייני עולי תימן עם נציגים מארגונים שונים, בהם יוסף שפרינצק וברל כצנלסון.

במאה ה-21 הועלתה ביקורת על מדיניות רופין כלפי יהודי תימן, בטענה שהוא ראה בהם כוח עבודה זול. מחקרים הראו שלרוב יהודי תימן עסקו במלאכה ובמסחר, ובחלק מהקהילות התמקצעה עיסוק בצורפות, כלומר עבודת מתכות ותכשיטים.

המשרד הארצישראלי עזר להקים יישובים בארץ ישראל. הוא קנה אדמות, בנה חוות ונתן כסף ותמיכה להתיישבות.

בניין המשרד היה ביפו ברחוב רזיאל 17. המבנה שוחזר כעת, אבל ב-2001 נהרס בידי הכנסייה המרונית.

ארתור רופין הקים את המשרד ב-1 באפריל 1908. יעקב טהון עבד לצידו. המשרד עבד עם קק"ל. קק"ל היא קרן שקונה אדמות לשם יישוב.

חוות הכשרה הן חוות לימוד. שם למדו מתיישבים לעבוד בחקלאות.

המשרד הקים חוות בכמה מקומות. דוגמה ידועה היא חוות כנרת. הניסיון שם לא צלח מיד. אחר כך נעשה ניסוי שיוליד את דגניה, הקבוצה השיתופית הראשונה.

רעיון נוסף קישר משקיעים יהודים לאדמות בארץ. את האדמות עיבדו מתיישבים זמניים עד שהבעלים יגיעו. כך נולדו מקומות כמו פוריה ושרונה.

המשרד עזר לעולי תימן לפרנס ולמצוא מקום לגור. הוא גם סייע ברפואה. לאחר שנים עלו שאלות על היחס לעולים, וחוקרים בחנו את סוגי העבודות שעושים יהודי תימן.