הנרי גרטן

דבלין, ממלכת אירלנד

הנרי גרטן (3 ביולי 1746, 6 ביוני 1820) היה מנהיג לאומי אירי ובעל כישרון נאום מיוחד. הוא נבחר לפרלמנט האירי ב-1775 ופעל להשיג חירות חקיקה לפרלמנט של אירלנד.


גרטן נולד במשפחה פרוטסטנטית ולמד בטריניטי קולג' בדבלין. הוא קרא את הקלאסיקנים ולמד משפטים, אך לא עסק בעבודת עורך דין. ב-1775 החל את דרכו בפרלמנט והפך במהירות למנהיג המפלגה הלאומית.

המטרה המרכזית שלו הייתה לשחרר את הפרלמנט האירי ממגבלות חוק פוינינגס (חוק משנת 1494 שאמר שחוקים אירים צריכים אישור מלונדון). החוק הזה והטענה של הפרלמנט הבריטי לסמכות חקיקה במקומות מסוימים החלישו את סמכות בית המחוקקים האירי.

ב-16 באפריל 1782, בעזרת תמיכה ציבורית, הכריז גרטן על עצמאות חקיקתית לפרלמנט האירי. הוא אמר "אירלנד היא עתה אומה!". בריטניה נענתה אחרי משא ומתן, והפרלמנט העניק לגרטן פרס כספי גדול. גרטן קיבל רק חצי מהסכום.

אחד החוקים הראשונים קבע גיוס של 20,000 מלחים אירים לצי הבריטי כדי להוכיח נאמנות למלך. גרטן תמך בנאמנות למתקן, אך שאיפתו העיקרית הייתה אמנציפציה לקתולים, כלומר מתן שוויון זכויות לרוב האוכלוסייה שהודרו.

גם אחרי 1782 נותר פרלמנט אירי נתון להשפעות חיצוניות. הממשל הבריטי השפיע על בעלי אחוזות שקבעו בבחירות, ולעתים משחד אותם. שני שלישים מהאוכלוסייה, הקתולים, היו למעוטי זכויות ולא יכלו להיבחר לפרלמנט.

ב-1785 גרטן תמך בשיפור הסחר עם אנגליה, אך כשוויליאם פיט לא סייע ברפורמות מבניות הוא פרש מהתמיכה בו והפך לאופוזיציה. הוא לא תמך בזכות בחירה כללית. גרטן חיפש רפורמות מתונות ושמר את האמונה שבעלי רכוש צריכים להחזיק בכוח החקיקה.

ב-1794 ניסה לגרום לאמנציפציה בשיתוף עם המושל לורד פיצויליאם, אך החקיקה לא הובאה לפרלמנט והתוכנית כשל. המצב החמיר, ומרד 1798 של האירים המאוחדים דיכא תקוות רבות לפיוס בין קבוצות דתיות שונות.

גרטן התנגד נחרצות להצעת האיחוד בין פרלמנט אירלנד לפרלמנט הבריטי. כשהגיעה ההצעה לפרלמנט ב-1799, 1800 הוא חזר לזירה, נאם וניסה לעכב את החקיקה. בסופו של דבר הפרלמנט האירי קיבל את חוק האיחוד במאי 1800.

במשך כמה שנים פרש גרטן. ב-1805 נבחר לפרלמנט הבריטי. צ'ארלס ג'יימס פוקס העריך אותו והזמין אותו לתפקיד בממשלה, אך גרטן דחה את ההצעה. הוא המשיך להעלות את נושא האמנציפציה הקתולית, אך הושפעו על ידי דמויות חדשות כמו דניאל או'קונל.

נאומו האחרון היה ב-1819. למרות בריאות חלשה הוא נסע ב-1820 ללונדון להמשיך בקידום זכויות הקתולים. הוא נפטר ביוני 1820 ונקבר בכנסיית וסטמינסטר. פסלו מוצב במבואה של הפרלמנט הבריטי.

הנרי גרטן היה נשוי להנרייטה פיצג'רלד; להם שני בנים ושתי בנות. כיום רואים בפעילותו התחלה של המאבק המודרני לעצמאות אירלנד, שהוביל בין השאר להקמת הרפובליקה האירית ב-1921.

דבלין, ממלכת אירלנד


הנרי גרטן נולד ב-1746. הוא היה נואם חזק ונבחר לפרלמנט של אירלנד.

גרטן רצה שהפרלמנט האירי יעשה חוקים בלי שאומרים לו ללונדון. חוק ישן (חוק פוינינגס) אמר שהיה צריך אישור מלונדון. ב-1782 גרטן הכריז שהפרלמנט האירי חופשי.

הוא רצה שגם הקתולים יקבלו זכויות שוות. זה נקרא אמנציפציה, לתת זכויות לקתולים. הוא ניסה לעבוד עם הבריטים, אבל זה לא הצליח.

בשנים הבאות היו גם מרידות ב-1798. בריטניה חשבה שאיחוד עם הפרלמנט הבריטי יעזור לה. ב-1800 הפרלמנט האירי אישר את האיחוד, וגרטן התנגד בחזקה.

ב-1805 הוא נבחר לפרלמנט הבריטי. המשיך לבקש זכויות לקתולים עד לשנותיו האחרונות. גרטן נפטר ב-1820 ונקבר בווסטמינסטר בלונדון. יש לו פסל בפרלמנט הבריטי.

הוא היה נשוי להנרייטה והיה להם ארבעה ילדים. רבים רואים בו מי שהתחיל את המאבק המודרני לעצמאות אירלנד.