המהפכה הצרפתית נבעה משילוב של גורמים כלכליים, חברתיים ורעיוניים. למרות שהמדינה הייתה חזקה ועשירה באופן יחסי, חוב גדול ומשבר כלכלי רציני פגעו ביכולת השלטון לבצע שינויים. השלטון האבסולוטי (שיטה שבה המלך מחזיק בכוח רב וריכוזי) הקשה על רפורמות. חוסר מענה לבעיות אלה אילץ את המלך לואי השישה-עשר לכנס ב-1789 את אספת המעמדות (כינוס של נציגי הכמורה, האצולה והעם). כינוס זה חשף ניגודים בין הקבוצות ודחף לפריצת המשבר.
הסיבות למהפכה נחקרו רבות ונתפסות שונה על ידי היסטוריונים. הגישה המרקסיסטית של ז'ורז' לפבר תיארה את המהפכה כמחלת מעמדות: בורגנות כלכלית שואפת להשיג כוח פוליטי, אצולה שנחלשת וכפריים מדוכאים התומכים במהפכה. לפי דגם זה, המשבר הכלכלי הוא שהביא את השעה המתאימה למהפכה. בשנות ה-70 נבחנו המסקנות ונמצא שהאצולה לא הייתה גוף אחיד ומנוון כפי שנטען. רבבות קיבלו תארים חדשים, וחלק מהאצולה עסקו בעסקים.
הסברים אלטרנטיביים הדגישו את כוחם של רעיונות הנאורות (כמו חופש ושוויון), ואת התפתחות דעת הקהל. טוקוויל טען שהפרדת הקבוצות המסורתיות הפכה אנשים ליחידים ששואפים לשוויון. לפי הברמאס, הדפוס, בתי הקפה ומועדוני הוויכוח יצרו מרחב ציבורי חדש. כיום אין הסכמה אחת; החוקרים בוחנים היבטים כלכליים, תרבותיים ופוליטיים במקביל.
לאחר דיכוי מרידות במאה ה-17 התקבעה בצרפת מונרכיה אבסולוטית. הפרלמנטים האזוריים יכלו לעכב חוקים, אך לא היו להם מוסדות חקיקה קבועים בדומה לפרלמנט. הכלכלה נשענה על חקלאות: מעל 80% מהאוכלוסייה עבדו באדמה. לחם היה מקור התזונה העיקרי. שווקים מקומיים היו מוגנים בחוקים, מה שהגביר אי-יציבות ומחירי מאכלים.
החברה הייתה מחולקת במעמדות רשמיים. ב-1789 הכינו את אספת המעמדות כך: מעמד ראשון, הכמורה (כ-100 אלף איש), מעמד שני, האצולה (כ-400 אלף), ומעמד שלישי, שאר האוכלוסייה (כ-27.5 מיליון). האצולה והכנסייה החזיקו בחלק גדול מהקרקע. המיסוי נפל בעיקר על האיכרים, שהיו חייבים גם בעבודה ובהיטלים לפי השיטה הסניורית (זכויות אדון על האדמה).
בין 1705 ל-1789 האוכלוסייה גדלה מ‑22.4 ל‑27.9 מיליון. הגידול יצר לחצים כלכליים: שכר לא עקב אחרי עליית המחירים, והשכר זרם למי שהחזיקו בקרקע. רבים מהכפריים התרוששו ועלו לערים לחיפוש פרנסה.
המדינה חוותה פיתוח תעשייתי מוגבל ותרחב בתרבות צרכנית חדשה. הוצאות על פנאי ואופנה עלו, וטשטשו סימני מעמד. המלך ניסה לשנות את חוקי הסחר הפנימי בדגנים. מהלכים אלה עוררו עליות מחירים ומחאות נגד השיטה.
גם העם קרא יותר והחל לדבר בפומבי. הדפוס והעלונים הגבירו את שיעור האוריינות ויצרו מרחב ציבורי חדש. הוגי הנאורות, מונטסקייה, רוסו, וולטר ודידרו, עוררו דיונים על שוויון, חופש וצורות שלטון. רעיונות אלה השפיעו על תחושת הזכאות להחלטה פוליטית ותרמו להתמרדות נגד הסדר הישן.
בצרפת שלפני 1789 היו הרבה בעיות. המדינה הייתה בעלת חוב גדול. זה הקשה על המלך לשנות דברים.
יש ויכוח איך בדיוק המהפכה התחילה. חלק מהחוקרים אומרים שזה היה מאבק מעמדות. אחרים מדברים על רעיונות חדשים ועל עיתונים ובתי קפה שהשפיעו על האנשים.
השלטון היה מרוכז ביד המלך. רוב האנשים עבדו בחקלאות. לחם היה האוכל החשוב ביותר. החברה הייתה מחולקת לשלוש קבוצות: הכמורה (כמרים), האצולה והעם הרחב.
המעמדות העליונים החזיקו בקרקעות והרבה זכויות. האיכרים שילמו מיסים ועבדו לעתים עבור האדון. המצב הזה יצר אי־שקט רב.
במאה ה-18 גדלה אוכלוסיית צרפת. זה לחץ על המשאבים. מחירי השכירות עלו והשכר לא הספיק.
הדפוס והספרים התפשטו. אנשים פגשו ברעיונות של חופש ושוויון. הוגים כמו מונטסקייה ורוסו העלו רעיונות אלה. אלה תרמו לכך שאנשים רצו שינוי.
תגובות גולשים