הסכם גוליסטן (ברוסית: Гюлистанский договор, בפרסית: عهدنامه گلستان) נחתם בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה הפרסית (שושלת קאג'אר) ב-24 באוקטובר 1813. ההסכם סיים חלק ממלחמת רוסיה, פרס (1804, 1813) ונחתם בכפר בגבול קרבאך. המשא ומתן הוקדם לאחר כיבוש לנצ'ראן בידי הגנרל פיוטר קוטליארייבסקי בתחילת 1813. הטיוטה הוכנה בעזרת הדיפלומט הבריטי סר גור אווסלי, שפעל כמתווך והשפיע על החצר הפרסית. החתומים בתוצאה היו נציגים רוסים ופרסים: ניקולאי רטישייב וחאג'י מירזא חסן ח'אן.
רוסיה קיבלה דרך ההסכם את השליטה בחלקים נרחבים של הקווקז. בין השטחים שנזקקו לרוסיה היו ח'אנויות מרכזיות כמו באקו, שירוואן, דרבנט, קרבאך, גנג'ה, שאקי וקובה, וגם חלק מטאליש ומבצר לנצ'ראן. פרס ויתרה באופן רשמי על טענותיה לאזורים כמו דאגסטן, גאורגיה ומחוזות כמו מגרליה, אימרתי ואבחזיה. בנוסף פרס איבדה את זכויות השיט במימי הים הכספי (הים הקספיאני). שתי המדינות הסכימו לסחר חופשי, ושירותי סחר רוסיים קיבלו גישה חופשית לשווקים הפרסיים. רוסיה גם התחייבה לתמוך בעבאס מירזא כיורש העצר של פתח עלי שאה קאג'אר.
באיראן רואים בהסכם ובסכמי המשך כמו טורקמנצ'אי כהסכמים משפילים. האיראנים מייחסים להם חלק מהאחריות לפגיעה במעמד פתח עלי שאה. היסטוריונים אזריים מציינים שמחוז קרבאך שאף לעצמאות לפני ההסכם. היסטוריונים רוסים מציגים את הכיבושים כסיום הפלישות החוזרות מצד הפרסים והעות'מאנים, ואת תחילתם של שנות שלום יחסי ויציבות כלכלית באזור.
הסכם גוליסטן נחתם ב-24 באוקטובר 1813 בין רוסיה לפרס. הסכם זה בא אחרי מלחמה בין המדינות. ההסכם נחתם בכפר באזור קרבאך.
הרוסים קיבלו שליטה על שטחים רבים בקווקז. בין המקומות היו באקו וקרבאך. פרס ויתרה על טענות לאזורים כמו גאורגיה ודאגסטן. פרס גם איבדה זכויות על מימי הים הכספי (הים הגדול במזרח). המדינות הסכימו שמסחר יהיה חופשי. רוסיה תמכה בעבאס מירזא שיהיה יורש העצר.
באיראן ההסכם נחשב משפיל. אנשים ראו בו פגיעה בכבוד המדינה. היסטוריונים שונים מתארים את האירועים מזוויות שונות.
תגובות גולשים