''הסכם הביניים בין ישראל למצרים'' (הידוע גם כהסכם סיני 2) נחתם בז'נבה ב-4 בספטמבר 1975.
ההסכם נוצר בעקבות דיפלומטיית הדילוגים של מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר. דיפלוגמיה זו היא שיחות ממוקדות שבהן שגרירים או מנהיגים מטיילים בין בירות כדי לקדם פתרון. ההסכם החליף את הסכם הפרדת הכוחות מ-1974, החידש את ההתחייבות להפסקת אש, והמשיך במאמץ להגיע להסדר שלום קבוע, שמוביל בסופו של דבר להסכם שלום ב-1979.
המשא ומתן החל במסע דילוגים במרץ 1975 והחל בכישלון ראשוני. ישראל הסכימה לסגת לאזורים נרחבים בסיני, אך דרשה ביטול רשמי של מצב הלוחמה (Non‑Belligerency). מצרים דרשה נסיגה מלאה עד לגבול הבינלאומי, והציבה דרישות נוספות. לחץ אמריקאי ואיומים בהקפאת עסקות נשק הובילו לשינוי בגישה ולחידוש המשא ומתן.
באוגוסט 1975 התקבלה פריצת דרך לאחר מסע דילוגים נוסף. ההסכם כלל התחייבות הדדית לא להשתמש בכוח, ולפתור מחלוקות בדרכי שלום. ישראל נסוגה ממעברי המיתלה והגידי ומהשדות הנפט באבו רודס ובליים. הוקמו אזורי חיץ מפורזים בפיקוח כוח החירום של האו"ם (UNEF). הוסדרה גם פעילות תחנת התראה אזרחית אמריקאית (EWS) באום חשיבה, לצד תחנה מצרית מקבילה.
ההסכם אושר בכנסת ב-3 בספטמבר 1975 ברוב של 70 תומכים, 43 מתנגדים ושבעה נמנעים. הוא נחתם רשמית בז'נבה ב-4 בספטמבר על ידי נציגים צבאיים של שתי המדינות. לאחר החתימה התקיימו פגישות טכניות לביצוע ההסדרים, והיו הפגנות של מתנגדים, בראשם תנועת "גוש אמונים". ההסכם נחשב להישג מדיני מרכזי של ממשלת רבין הראשונה והיה צעד מכריע לקראת הסכם השלום המלא ב-1979.
המסמך כלל תשעה סעיפים ונספח. הוא חזר על העיקרון שהסכסוך ייפתר בדרכי שלום והתחייבות שלא לנקוט איום או שימוש בכוח, כולל סגר צבאי, וכן לשמור על הפסקת האש.
במישור הטריטוריאלי, ישראל נסוגה מרצועה ברוחב כ-30, 40 קילומטר ממזרח לקו הקודם, לרבות ממעברי המיתלה והגידי. המצרים התקדמו כעשר קילומטרים מזרחה. השטח שביניהם הפך לאזור חיץ בפיקוח האו"ם. בנוסף, נסוגה ישראל מרצועה לאורך מפרץ סואץ שכללה את שדות הנפט באבו רודס ובליים והיישוב שלהבת. הוסדרו גם כללים להגבלת כוחות ושמירה על פעילות תחנת ההתראה באום חשיבה.
ההסכם איפשר מעבר מטענים לא־צבאיים בתעלת סואץ, מה שסימל הכרה מצרית חלקית בקיום המדינה. לצד ההסכם פורסם נספח סודי בין ישראל לארצות הברית. במסגרתו התחייבה ארצות הברית להבטיח אספקת נפט כתחליף לשדות שפונו, להכין תוכנית חירום לאספקת ציוד צבאי בתוך כחודשיים, ולתאם מדיניות מול גורמים אחרים כמו אש"ף. החבילה כוללת גם רכישת מטוסי F-15 ו-F-16. במכתב נפרד התחייבו המצרים בפני ארצות הברית לא להיכנס לעימות צבאי נגד ישראל במקרה שסוריה תתחיל את העימות.
ההסכם יצר רשת של התחייבויות ביטחוניות ופוליטיות. הוא הקטין את המתיחות באזור וסלל את הדרך להסכם השלום המלא בין ישראל למצרים ב-1979.
ההסכם נחתם בז'נבה ב-4 בספטמבר 1975. הוא נוצר אחרי שיחות מיוחדות שמכונות דיפלומטיית הדילוגים. זה אומר ששליחים ביקרו בערים שונות כדי להביא הסכמה.
ישראל הסכימה לסגת ממעברים חשובים בסיני. הסגת ישראל כללה גם את שדות הנפט באבו רודס ובבליים. אזורים שבין קווי הצבא הפכו לאזור חיץ בפיקוח האו"ם. האו"ם שלח חיילים שיפקחו על האזור. גם הוסדרה הפעלת תחנת התראה אמריקאית באום חשיבה. התחנה עוזרת לעקוב אחרי מצבים מסוכנים.
ההסכם אמר שאסור להשתמש בכוח. הצדדים התחייבו לפתור מחלוקות בדרכי שלום. הוא אפשר גם מעבר סחורות לא־צבאיות בתעלת סואץ. זה סימן של קירבה בין המדינות.
הסכם זה אושר בכנסת ב-3 בספטמבר 1975. הוא נחשב לצעד חשוב שהוביל בסוף להסכם שלום ב-1979.
נוסח סודי בין ישראל לארצות הברית דיבר על הבטחת אספקת נפט ותמיכה צבאית במקרה חירום. גם זה עזר להחזיק את ההסכם.
תגובות גולשים