הסנהדרין של פריז

״הסנהדרין של פריז״ הייתה פגישה גדולה של רבנים ומנהיגים יהודיים שהקים נפוליאון. הוא רצה לדעת איך יהודים יכולים להיות גם אזרחים בצרפת.

נפוליאון כבר ב-1799 פנה ליהודים ובתחילת המאה ה-19 רצה לחזק את השלטון. ב-1806 הגיעו תלונות על הלוואות באלזס. לכן כינס נפוליאון פגישה וביקש כללים ברורים.

באוקטובר נאספו 71 נציגים בסנהדרין. (סנהדרין = אספה של רבנים). הרב יוסף דוד זינצהיים עמד בראש. נציגים באו מאלזס, מאיטליה, מפרנקפורט ומרפובליקה אחרת. הם קיבלו שאלות מנפוליאון ונתנו תשובות באופן רשמי.

הסנהדרין חילקה מצוות לשתי קבוצות: אמוניות (אמונה) ונימוסיות (כללי התנהגות עם אחרים). היא אמרה שעל יהודים לשמור את חוקי המדינה ולשרת בצבא. כשהצבא דורש, אפשר לוותר על חלק מהנהגות זמנית. היא ציינה שצריך להתייחס היטב לשכנים ולעבוד בעבודות שונות, כולל חקלאות. לגבי ריבית (כסף שנוסף על הלוואה) הוחלט לא להפלות בין יהודים לנוכרים.

הם אישרו גם איסור על ריבוי נשים לפי החוק של דרבנו גרשום. הסנהדרין קבעה שלא נותנים גט בלי לשקול גם את חוק המדינה.

בשנת 1808 הקימו גופים רשמיים לניהול ענייני הדת וקבעו רב ראשי. אך באותו זמן יצא צו קשה (Le Décret Infâme) שהגביל את חופש העבודה וההתיישבות של יהודים, בעיקר באלזס. הצו שרד בערך עשר שנים.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!