הספרים החיצוניים הם חיבורים שנכתבו רובם בידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני (התקופה שקדמה וחל לאחר חורבן הבית השני). הם לא נתקבלו כחלק מקאנון התנ"ך (הקובץ המקובל של כתבי הקודש ביהדות). תרגומיהם לחלק מהשפות נחשבו מקודשים אצל חלק מהנוצרים ונכללו ב'ברית הישנה' הנוצרית.
רובם נכתבו במקור בעברית. חלקים נכתבו בארמית או ביוונית, במיוחד במצרים ובאלכסנדריה, שם חיה קהילה יהודית גדולה. חז"ל (חכמים מתקופת התלמוד) ראו את הספרים האלה ברובם באור שלילי, ולכן לא כללו אותם בתנ"ך. כתוצאה מכך רבים מן המקורות העבריים אבדו. מהשתמרו נשאר בעיקר בתרגומים, ובמקורות כמו מגילות מדבר יהודה וגניזת קהיר נמצאו קטעים נוספים.
ברבעו המוקדמות אחרי החורבן עוד הייתה להם נוכחות בחיי הדת היהודיים. בשלב מאוחר יותר השימוש היהודי בהם פסק כמעט לחלוטין, כשמנגד נוצרות אימצו חלק מהם. למרות זאת, רעיונות וסיפורים מהספרים החיצוניים חדרו לספרות המדרשית והושפעו מהן.
התוכן של הספרים החיצוניים מגוון: הרחבות לסיפורי המקרא (למשל על אדם וחוה, עליית משה, צוואות אברהם), ספרות חכמה מושפעת מהתרבות ההלניסטית, וספרי היסטוריה בולטים כמו כתבי החשמונאים.
בנצרות מקובל להבחין בין "אפוקריפיים" ו"פסאודואפיגרפיים". אפוקריפיים (מיוונית: "גנוזים, חבויים") הם ספרים עתיקים שאינם חלק מהמסורת הגלויה. בחלק מן הכנסיות האפוקריפיים נכללו בביבליה. פסאודואפיגרפיים הם חיבורים שיוחסו שלא כדין למחברים קדמונים (כגון "צוואת אברהם"). כך, למשל, חכמת שלמה משויכת אצל הנוצרים לאפוקריפה, ואילו מזמורי שלמה נקראים פסאודואפיגרפיים.
במקורות התלמודיים קשה למצוא אזכורים רבים לספרים החיצוניים, מלבד אזכור של ספר בן סירא. חז"ל הזהירו לקרוא בספרים מסוימים. יחד עם זאת, יש ציטוטים חופשיים מתוך בן סירא בתלמוד, ובמקרים אלה משתמשים בנוסחה התקנית של ציטוט "דכתיב".
גם אחרי תקופת התלמוד ישנם תיאורים מעורבים. יש חכמים שגילו יחס שלילי, וישנם שראו בהם ערך. לדוגמה, רש"י הצביע על השפעה שלילית בחלק מהחיבורים, הרשב"ם התייחס בשלילה, ואילו הרמב"ן השתמש בקטעים מתרגומים של חכמת שלמה.
חלק מהחיבורים שרדו בתרגומים, ולעיתים חכמים ייצאו מנקודת ראייה שע ידע עליהם רק בתרגום ולא במקור העברי. מדריכים כמו ספר יוסיפון וספרי יוחסין השתמשו בסיפורים מהספרים החיצוניים.
אין הסכמה מוחלטת בין החוקרים. בעבר טענו שהדחייה נבעה מסיבות תאולוגיות, אך כיום סבורים רבים שהסיבות היסטוריות החשובות יותר. ראיות בעד כך: ציטוטים מתוך בן סירא בתלמוד, הדיון על הכנסת ספרים לקאנון שנתייחס רק לכמה ספרים שנכנסו (כמו אסתר וקהלת), והעובדה שלא כל הספרים החיצוניים שייכו למעשה לזרם דתי אחד בלבד.
המלאכה של אברהם כהנא, שתרגם וריכז רבים מהחיבורים לעברית בשנת 1932, קידמה את המחקר. הוא וחוקרים אחרים חילקו את הספרים לפי קרבתם לספרי התנ"ך, והוצגו קטגוריות של ספרים חיצוניים לתורה, לנביאים, לכתובים ולשאר.
במהלך הדורות נעשו תרגומים חוזרים לעברית של חלק מהחיבורים. יש עדויות לתרגומים עתיקים ולמהדורות מודרניות: אוספים ותרגומים מפורסמים יצאו לאור בשנת 1830, 1932, 1956, 1958 ובשנים מאוחרות יותר, כולל מהדורות ב"בין מקרא למשנה".
לכנסייה הקתולית והאורתודוקסית תרגום השבעים (LXX) משמש בסיס, והן מתייחסות לחלק מהחיבורים כקנוניים. בכנסיות אחרות היחס משתנה: בכנסייה הפרוטסטנטית וברוסיה נוטים להיקפד יותר על קאנון צמוד למסורת היהודית. לעומת זאת, הביבליה של לותר כללה 73 ספרים, והכנסייה האתיופית הרחיבה את הקאנון עד כ-81 ספרים. באופן כללי, משמעות הספרים החיצוניים שונה בין הקהילות השונות, אך רבים רואים בהם מקורות בעלי ערך היסטורי ותיאולוגי.
הספרים החיצוניים הם ספרים ישנים שנכתבו ברובם בידי יהודים בזמן בית שני. (בית שני: התקופה לפני ואחרי חורבן בית המקדש השני.)
הם לא נכללו בתנ"ך ביהדות. (תנ"ך: ספרי הקודש של היהודים.)
חלק מתרגומיהם נכנסו לתוך הברית הישנה של נוצרים.
הרבה מהם נכתבו בעברית. חלקים נכתבו בארמית וביוונית. היו שמורים בתרגומים בגלל שאז המקור העברי נשכח. חלקים נמצאו במגילות מדבר יהודה ובגניזה.
הרבנים הרביים ראו בכמה מהם בעיה, ולכן הם לא קיבלו מקום בתנ"ך. אבל הסיפורים והרעיון שלהם השפיעו על מדרשים וספרים יהודיים אחרים.
הנוצרים מחלקים אותם לשתי קבוצות: אפוקריפיים (מילה שממש פירושה "גנוזים" או "חבויים") ופסאודואפיגרפיים (ספרים שיוחסו במתכוון למישהו חשוב, אבל לא נכתבו על ידו).
במאות האחרונות הוכנו תרגומים לעברית. אברהם כהנא ערך אסופה גדולה של תרגומים ב-1932. אחרי כן יצאו מהדורות נוספות במאה ה-20 ו-21.
חלק מהכנסיות, כמו הקתולית והאורתודוקסית, מחשיבות חלק מהספרים האלה כחלק מהברית הישנה. כנסיות אחרות פחות מקבלות אותם. הכנסייה האתיופית כוללת הכי הרבה ספרים.
הספרים החיצוניים נותנים סיפורים נוספים על דמויות מהמקרא. הם גם מסבירים רעיונות חכמים ולעיתים מספרים היסטוריה על התקופה של החשמונאים.
תגובות גולשים