העובד הציוני

העובד הציוני היא תנועת התיישבות שהוקמה בארץ ישראל בסוף 1932־1933. היא נוצרה מחברי תנועת הנוער הציוני, ופעלה בעיקר כסיעה בתוך ההסתדרות (הסתדרות = ארגון עובדים). התנועה ראתה עצמה כחלק מהציונים הכלליים, אך שמרה על זהות עבודה ציונית שהתנגדה לסוציאליזם קיצוני ומלחמת מעמדות.

חברי הנוער הציוני שעלו בתחילת שנות ה־30 הקימו קבוצה מאורגנת במחנה עבודה ליד פתח־תקווה. אחרי מאורעות תרפ"ט (1929) שרר בישראל מחסר עבודה, והעולים התמודדו עם קשיי קליטה. הם רצו ליצור מסגרת קולטת לעולים ולבדל את זהות העובד הציוני־כללי. בשנים 1934, 1935 התפלגו תנועות הנוער לקבוצות שונות, וב־22 בנובמבר 1935 נערך כינוס ברעננה. בנוכחות משה קול, דניאל טנא וברל כצנלסון נוסדה סיעת "העובד הציוני" בהסתדרות.

התנועה דרשה אוטונומיה רעיונית בתוך ההסתדרות, כלומר חופש דעות ודרך פעולה. היא ראתה בהסתדרות מסגרת חשובה להקמת חברה עברית עובדת ולהגנה על העובד. יחד עם זאת, סירבה למלחמת מעמדות וליישום מלא של הסוציאליזם (סוציאליזם = רעיון לשוויון כלכלי מורחב).

התנועה הקימה קיבוצים ומושבים, ובנתה מוסדות חינוך באמצעות ארגון "יסודות". בין הקיבוצים שהקימה היו אושה ותל־יצחק; הקיבוץ הראשון, אושה, הוקם ב־7 בנובמבר 1937 במסגרת "חומה ומגדל", שיטת יישוב מהירה להקמת יישובים בשטח.
בשנת 1948 הצטרפה התנועה להקמת המפלגה הפרוגרסיבית. בהסכם האיחוד היא ייצגה את המפלגה בהסתדרות, ומשה קול נבחר לעמוד בראש המפלגה ולשרת כשר. ב־1961 המפלגה התאחדה עם הציונים הכלליים ויצרה את המפלגה הליברלית. בסוף, ב־16 במרץ 1965, חלקים התרחקו מהליברלים והקימו מפלגה ליברלית עצמאית בראשות משה קול ואחרים.

קיבוצי התנועה היו מאוגדים תחילה באיחוד הקבוצות והקיבוצים, ובהמשך עברו למבנים ארגוניים אחרים של התנועה הקיבוצית. המושבים התאחדו במסגרת תנועת המושבים של העובד הציוני. תנועת העובד הציוני גם ניהלה פעילות חינוכית והקימה מוסדות ללמוד על השואה ולחינוך הצעירים.

העובד הציוני הוקמה בארץ בתחילת שנות ה־30 על ידי צעירים מהנוער הציוני. הם רצו לעזור לעולים ולהקים קבוצה של עובדים ציוניים.

העולים התיישבו במחנה עבודה ליד פתח־תקווה. אחרי מאורעות תרפ"ט היו מעט מקומות עבודה. הם רצו להוכיח שאפשר להיות עובד ציוני בלי להצטרף לכל ארגון.

התנועה חיפשה חופש פעולה בתוך ההסתדרות. ההסתדרות היא ארגון של פועלים. הם התקשו עם רעיונות של מלחמות מעמדות.

הקימו כמה קיבוצים ומושבים. קיבוץ הוא יישוב שבו עובדים וחיים יחד. הקיבוץ הראשון שלהם, אושה, נוסד ב־1937 בדרך שנקראת "חומה ומגדל". ב־1948 הם הצטרפו להקמת המפלגה הפרוגרסיבית. אחרי כמה שנים היו איחודים ופיצולים עם מפלגות אחרות.

התנועה ניהלה קיבוצים ומושבים וגם הקימה בתי ספר ומרכז ללימוד השואה. אלה היו חלק מעבודתם לבניין הארץ ולחינוך הצעירים.