"העיניים של המדינה" הוא ביטוי שנכנס לשפה הישראלית מדבריו של הלוחם בני מסס, ממגדוד 51 בחטיבת גולני. הדברים נאמרו בריאיון לטלוויזיה בתום הקרב על החרמון באוקטובר 1973.
מסס נולד וחי בטבריה. הוא השתתף בניסיון הראשון ובניסיון השני לכיבוש החרמון, מבצע קינוח. במסס נשא את המא"ג, כלי נשק כבד במחלקה, ונלחם באומץ. המאגר של הכתב מיכה לימור בחר לראיין אותו אחרי הקרב. בתשובה לשאלה מדוע הסתער, מסס ציטט את דברי המח"ט אמיר דרורי, שאמר בתדריך: "עיני כל המדינה נשואות לכאן". מח"ט הוא מפקד חטיבה.
הראיון שודר בערוץ הראשון והשאיר רושם עמוק. הביטוי הפך לסמל של החרמון, ההר הגבוה במדינה, שממנו אפשר לתצפת לשטחי האויב. הביטוי שימש גם לתיאור אופיה של מלחמת יום הכיפורים ולייצוג החייל הפשוט שהשתמש בו.
בני מסס נפטר ב-30 בנובמבר 2006 מדום לב בעירו טבריה, בגיל 54.
במדיה ובאמנות נעשה שימוש בביטוי כדי לתאר נקודות תצפית נוספות. הביטוי שימש גם כשם המיצב "העיניים של המדינה" (1974) מאת מיכל נאמן. כמו כן נפוצו פרפרזות וביטויים דומים בעיתונות ובשיח הציבורי.
"העיניים של המדינה" הגיע מדבריו של לוחם בשם בני מסס. הוא דיבר אחרי הקרב על החרמון באוקטובר 1973.
בני מסס נולד בטבריה וחי שם. הוא נשא את המא"ג. המא"ג זהו נשק כבד של המחלקה. הוא התקדם באומץ והסביר למה עשה זאת בריאיון לטלוויזיה.
לפני הקרב אמר מפקד החטיבה אמיר דרורי שחשוב להחזיק את החרמון. הוא אמר: "עיני כל המדינה נשואות לכאן". החרמון הוא ההר הגבוה במדינה.
המשפט הזה נשאר ככינוי לחרמון ולמה שקרה במלחמת יום הכיפורים. בני מסס נפטר בשנת 2006 בביתו בטבריה. הוא היה בן 54.
הביטוי שימש גם כשם מיצב של האמנית מיכל נאמן ב-1974. מאוחר יותר אנשים השתמשו בפרפרזות דומות לתאר נקודות תצפית.
תגובות גולשים