הפולמוס היהודי-נוצרי הוא ויכוח דתי בין יהדות לנצרות, שהתפתח מאז ראשית הנצרות. מקורו גם בפולמוסים קודם לכן ובאפולוגטיקה (כתיבה שמגנה או מציגה עמדת דת). ויכוחים אלה גברו במאה השנייה, כשנוצרה הפרדה ברורה בין קהילות המאמינים.
בתקופות שונות ויתרת הוויכוחים היתה שונה. בראשיתם התמקדו בוויכוח בנושאים מקראיים משותפים. בהמשך נדונו גם טקסטים פנים־דתיים כמו התושב"ע (התורה שבעל פה) והתלמוד. בימי הביניים החלה הסלמה קשה יותר. בין המאות ה-13 ל־15 נלוו לפולמוס גזירות קשות נגד יהודים: פגיעה במעמדם, המרות דת בכפייה, גירושים ולעיתים גם עונשים חמורים.
אחת הטענות המרכזיות של הנצרות היתה כי ברית האל עם ישראל (הברית הישנה) פגה, ושישו הוא מימוש הברית החדשה. פירוש זה הוביל לטענת ירושה דתית, שלפיה הכנסייה היא ה'עם הנבחר' החדש. רק במאה ה-20, בעקבות ועידת הוותיקן השנייה (1962, 1965) והמסמך Nostra Aetate, שונה עמדת הכנסייה כלפי היהודים. האפיפיורים שינו גישות תאולוגיות, הוקמו גשרים לדיאלוג ואף ביקרו בנימוס בכותל המערבי ובבתי כנסת.
הנצרות צמחה מתוך יהדות מגוונת במאה הראשונה. עם הזמן התחזק מעמדם של נוצרים גויים, ובעיקר שיחו של פאולוס. חורבן בית המקדש השפיע גם הוא על היחסים. לאורך הדורות ניכרו חילוקי דעות על שמירת מצוות, משיחיותו של ישו ותפיסות תיאולוגיות שונות.
במאהות המוקדמות התפתחו זרמים נוצריים שנטשו חלקים מהברית הישנה. סופרים נוצרים קדומים כמו יוסטינוס ואוריגנס נקטו בהתנגדות אל היהדות, ולעתים בפירושים אנטישמיים תיאולוגית. עם זאת, בתקופה העתיקה לא תמיד היו רדיפות ממסדיות, והוגים נוצרים מסוימים התנגדו להמרות בכפייה.
גרעין המחלוקת היה בפרשנות המקרא. היהדות ראתה את המקרא כגוף סגור ועצמאי. הנצרות קראה את הברית הישנה כ'פרה־פיגורציה' (סימן מקדים) לדבר שהתממש בברית החדשה. כך, פסוקים מסוימים פורשו על ידי נוצרים כמתקשרים לישו באופן כריסטולוגי (פירוש שקשור לזהות המשיח). ויכוחים גם נסבו סביב פסוקים בנבואות אחרית הימים.
מבחינה היסטורית אפשר לחלק את הפולמוס לשלוש תקופות עיקריות: ויכוחים מוקדמים על בסיס מקראי; התפתחות טיעונים נוספים וחריפות במערב אירופה בימי הביניים; והוויכוח המודרני, שכלל גם סוגיות של זכויות אזרח ואמנציפציה. בעידן המודרני חל גם תהליך של פיוס והכרה בחשיבות הדיאלוג.
בעת העתיקה נכתבו חיבורים נוצרים אנטי-יהודיים רבים. דוגמאות בולטות הן 'דיאלוג עם טריפון' של יוסטינוס מרטיר ו'קונטרה־קלסום' של אוריגנס. גם בתושב"ע וכתבי חז"ל יש אזכורים לוויכוחים עם נוצרים; חז"ל דחו טענות כריסטולוגיות והדגישו את אחדות האל.
בימי הביניים התגברו הוויכוחים, ובמערב אירופה הם קיבלו טון אכזרי יותר. התפתחו אפולוגטיקות נוצריות נגד התלמוד וספרות יהודית. מצד היהודים נכתבו חיבורים משיבים כמו 'אמונות ודעות' של ר' סעדיה גאון וה'כוזרי' של יהודה הלוי.
היו גם ויכוחים פומביים מפורסמים: משפט פריז (1240) שבו הוחרמו ספרי תלמוד, ויכוח ברצלונה (1263) מול הרמב"ן, ווויכוח טורטוסה (1413, 1414). בוויכוחים אלה הובלו לעתים על ידי מומרים (אנשים יהודים שהמירו דתם לנצרות). המומרים שיחקו תפקיד חשוב בהגשת טענות נוצריות מקוריות.
נושאי המחלוקת העיקריים כללו: מהות המשיח (הנוצרים טענו שישו הוא המשיח; היהודים עדיין מחכים למשיח בן־אדם), השילוש (תפיסת הטריניטי, שלוש ישויות באל, שנדחתה ביהדות), מעמדם של כתבי הקודש והתלמוד, שאלות הלכתיות כמו הלוואה בריבית, משמעות הגלות, ונושאים של מוסר ונזירות.
סכום הוויכוח לאורך הדורות הוא שהוא עמד על הבדלי פרשנות עמוקים בתורה ובנבואות. במאה ה-20 וה-21 חלו שינויים משמעותיים ביחסי הכנסייה והיהדות, וכללו נסיונות לקרב ולתקן יחס היסטורי.
הפולמוס היהודי-נוצרי הוא ויכוח דתי בין יהודים לנוצרים. הוויכוח התחיל עם צמיחת הנצרות לפני הרבה שנים.
במרכז עומדות שאלות על ספרי הקודש ועל מי הוא המשיח. הנוצרים רואים בישו את המשיח. היהודים מצפים למשיח אחר, אדם מן השורה.
נוצרות גדלה מתוך היהדות. מאז היו חילוקי דעות על פרשנות המקרא, שמירת מצוות ומהות האל.
יהודים קוראים למקרא כטקסט משלם. נוצרים קוראים לחלק מהפסוקים כקידומת למה שקרה בישו. זה גרם להרבה ויכוחים על פירושים.
בימי הביניים הוויכוחים העמיקו. יהודים סבלו מפעולות קשות כמו גירושים ולא מעט הגבלות. גם היו תכניות לבדיקת ספרים יהודיים כמו התלמוד.
כמה ויכוחים חשובים התקיימו בפריז, בברצלונה ובטורטוסה. בוויכוחים אלה דנו בנושאים כמו תרגום כתבים, טענות על התלמוד ושאלת המשיח.
- המשיח: האם ישו הוא המשיח? יהודים חושבים שלא.
- השילוש (Trinity): הנצרות מדברת על שלוש דרכים להבנת האל. היהדות מאמינה באל אחד.
- התלמוד: ספר ההלכות והמסורת היהודית. נוצרים השתמשו בפסוקים ממנו לטעון דברים; יהודים השיבו והסבירו את הכוונה.
- הלוואה בריבית: היהדות התירה הלוואות מסוימות לא־יהודים; זה עורר מחלוקת מוסרית.
מאז ועידת הוותיקן השנייה שינו חלק מהמנהיגים הנוצריים את יחסם ליהודים. הם קראו לדיאלוג וכיבוד הדתות.
תגובות גולשים