הפיבי הקדוש

הפיבי הקדוש (The Holy Piby), התנ"ך האדם השחור הוא אחד הספרים המרכזיים בתנועת הראסטפארי. הספר חובר על ידי רוברט רוג'רס מאנגווילה בין 1913 ל־1917, ומאוחר יותר נוצרו גרסאות שונות על ידי דתיים ברחבי העולם.

הפיבי הגיע לג'מייקה עם הזוג גאריסון וגודרידג', שהגיעו מדרום אפריקה. בשנת 1925 הם הקימו כנסייה אפרו־איטלקית. הם נתקלו בהתנגדות מכנסיות נוצריות מסורתיות ועברו לסנט תומאס במזרח ג'מייקה. שם החלה להתגבש תנועת הראסטאפרי והחלו לקרוא בפיבי.

על פי האמונה הראסטאפית, הפיבי הוא הקרוב ביותר לתנ"ך הראשון, שנכתב באמהרית, שפה אתיופית עתיקה. אז בג'מייקה קריאת הכתובים באמהרית הייתה אסורה. גאריסון וגודרידג' טענו כי הכנסייה הנוצרית הראשונה הסתירה את האמת, כשהציגה את אלוהים והנביאים כלבנים, בעוד שבאמת היו שחורים.

בפיבי יש פרק שנקרא "מפת החיים של האדם השחור". פרק זה מתאר את חייו של האדם השחור: קשיים לצד פאר, מבריאתו ועד מעבר לסופו.

הפיבי הקדוש (The Holy Piby) הוא ספר חשוב לתנועת הראסטפארי. קוראים לו גם התנ"ך האדם השחור. רוברט רוג'רס מאנגווילה כתב אותו בין 1913 ל־1917.

הספר הגיע לג'מייקה עם גאריסון וגודרידג'. בשנת 1925 הם פתחו כנסייה. כנסיות אחרות לא הסכימו וזה גרם להם לעבור לסנט תומאס במזרח ג'מייקה. שם התחילה תנועת הראסטאפרי, ואנשים התחילו לקרוא את הפиби.

הראסטאפרים אומרים שהפיבי דומה לתנ"ך הראשון. הם גם אומרים שהוא נכתב באמהרית. אמהרית היא שפה של אתיופיה.

בפיבי יש פרק שנקרא "מפת החיים של האדם השחור". הפרק מדבר על חיי האדם השחור, על קשיים ועל כבוד.