הפיצול הסיני-סובייטי

הפיצול הסיני, סובייטי הוא העימות בין ברית המועצות לרפובליקה העממית של סין. השורשים בחלו כבר בשנות ה-30, כשמאו דזה-דונג העדיף אסטרטגיה שונה מזו שסטלין הציע. לאחר ניצחון הקומוניסטים ב-1949 נחתמה אמנה עם ברית המועצות, אבל המתח גדל עם הזמן.

לאחר המלחמה ניסתה סין להעתיק מודל סובייטי של תיעוש כבד. אולם מאו פיתח רעיונות משלו לתהליך מהיר של מעבר לקומוניזם. ב-1953 מותו של סטלין ושלטונו של חרושצ'וב שינו את המפה. חרושצ'וב ביקר את מדיניות סטלין ודרש קווים חדשים, דבר שהעלה חשש אצל מאו כי הסובייטים מתרחקים מעקרונות מרקסיסטים-לניניסטים (רעיון פוליטי שקורא לשלטון הפועלים ולרכוש משותף).

המרחק בין המדינות הלך וגדל בסוף שנות ה-50. ב-1959 הסובייטים סירבו לעזור לסין בפיתוח נשק גרעיני. הם גם לא תמכו בסין במלחמתה עם הודו. המהלכים הללו הזעיקו את מנהיגי סין, שראו בברית המועצות מדיניות פייסנית מדי.

הפער היה גם פנימי בסין. הקפיצה הגדולה קדימה, ניסיון כלכלי של מאו, נכשל וקיבל אחריות על רעב גדול. בתוך המפלגה הופיעו יריבים כמו דנג שיאופינג שניסו להחליף את מאו. העימות עם ברית המועצות סייע למאו להפעיל לחצים נגד מתנגדיו.

ב-1960 הפיצול הופך פומבי לאחר ריב גלוי בין נציגי שתי המפלגות. בשלהי 1962 ו‑1963 התכתבו המפלגות בהצהרות פומביות והיחסים נותקו למעשה. ב-1964 ההתרחקות הפכה רשמית.

מאז אמצע שנות ה-60 הפיצול היה עובדה מוגמרת. מהפכת התרבות של מאו (תנועה פנימית לשינוי תרבותי ופוליטי) החריפה את הבידוד. בשנת 1969 פרצו עימותים צבאיים על הגבול, בעיקר באזור נהר האוסורי. שתי המעצמות הגבירו נוכחות צבאית, והעולם חשש ממלחמה.

בשנות ה-70 סין שינתה אסטרטגיה. מאו הבין שסין לא תוכל להילחם גם מול ברית המועצות וגם מול ארצות הברית. התחילו מפגשי נורמליזציה עם ארצות הברית, וביולי 1971 קיסינג'ר ביקר בבייג'ינג. ביקורו של הנשיא ניקסון ב-1972 חיזק את ההידוק בין בייג'ינג לוושינגטון. המהלך הזה הפחית את העימות המרכזי מול מוסקבה.

הסכסוך התפשט לאפריקה ולמזרח התיכון. שתי המדינות תמכו במפלגות וארגונים שונים, מה שהאריך סכסוכים מקומיים. סין בדרך כלל לא שלחה חיילים, אך תמכה פוליטית וחומרית בקבוצות שבחרה לתמוך בהן.

לאחר מותו של מאו ב-1976 וחזרתו המתונה של המשטר הסיני, החלה סין לצמצם תמיכה במאבקים מהפכניים. דנג שיאופינג הוביל רפורמות כלכליות שהורידו מהמרכז את ויכוחי האידאולוגיה הקיצונית.

במהלך שנות ה-80 מיכאיל גורבצ'וב ניסה לשפר את היחסים. הצבא הסובייטי נסוג מהגבול, והמערכות הכלכליות חזרו לקשר. עם זאת, הוויכוח האידאולוגי לא נפתר לחלוטין.

התמוטטות ברית המועצות ב-1991 שינתה את המציאות הבינלאומית. ב-1993 סין ורוסיה חתמו על חוזה שמסדיר את הגבול ומסיים רשמית את רוב המחלוקות הטריטוריאליות.

הפיצול הסיני‑סובייטי השפיע על כל המערכת הקומוניסטית העולמית. הוא החלך בין אידאולוגיות, מנהיגים ומדיניות חוץ, ועד סוף המאה ה-20 הוביל לשינויים רציניים ביחסי הכוחות הבינלאומיים.

לפני שנים חיו שתי מדינות קומוניסטיות גדולות: סין וברית המועצות. בהתחלה הן היו ידידותיות.

מאוחר יותר הם התחילו לריב. סיבה אחת הייתה שמנהיגים חשבו אחרת על איך לבנות את המדינה.

בסוף שנות ה-50 הבריטים... סליחה. ב-1959 הסובייטים הפסיקו לעזור לסין בבניית נשק גרעיני. זה הכעיס את סין.

גם אחרי התוכניות הכלכליות הכושלות בסין, היו חילוקי דעות בתוך המפלגה. מאו רצה לעשות שינויים גדולים ומהירים.

ב-1969 היו קרבות קטנים על הגבול ליד נהר האוסורי. שני הצדדים פחדו שמלחמה גדולה תפרוץ.

שנות ה-70 שינו את המצב. סין התחברה לאמריקאים. ביקור של איש בשם קיסינג'ר עזר לכך.

מאו מת, והמנהיגים החדשים שינו מדיניות. ברית המועצות נשברה ב-1991.

ב-1993 סין ורוסיה חתמו על הסכם גבול. כך הסתיימו רוב המחלוקות ביניהן.