מהפכת התרבות הפרולטרית הגדולה (1966, 1976) הייתה קמפיין חברתי־פוליטי שהוביל מאו דזה־דונג.
מאו יזם אותה כדי לחזק את רעיונות הקומוניזם ולחסל יסודות מסורתיים, פאודליים וקפיטליסטיים.
בנוסף, המהלך חיזק את שליטתו של מאו אחרי שנמעה מעמדה בעקבות כישלון ה"קפיצה הגדולה קדימה".
המהפכה שיבשה את חיי המדינה והחריבה היבטים כלכליים וחברתיים.
הקפיצה הגדולה קדימה (1958, 1961) הייתה ניסיון לתיעוש מהיר.
המהלך נכשל, גרם רעב והחליש את מעמדו של מאו במפלגה.
ביחסים החיצוניים, נוצר פיצול עם ברית המועצות (הסכסוך הסינו־סובייטי), והמחלוקות האידאולוגיות החריפו.
בשנים 1965, 1966 החלו טיהורים פוליטיים בתוך המפלגה.
ב־1966 ניתנה הודעת ה־16 במאי, שקראה לחשוף "רוויזיוניסטים", כלומר בעלי דעות שנחשדו בשינוי עקרונות המפלגה.
מעמד מאו הוביל להקמת "קבוצת המהפכה" ולעידוד צעירים להקים את המשמרות האדומים.
המשמרות האדומים היו קבוצות בני נוער שנאבקו במוסדות, במורים ובאינטלקטואלים.
המשמרות האדומים קידמו את סיסמת "להשמיד את הארבעה הישנים": מנהגים, תרבות, הרגלים ורעיונות.
הן תקפו אתרים היסטוריים, ספרים ואוספים אמנותיים, והובילו להרס ולביזה נרחבים.
האלימות כללה השפלות פומביות, עינויים, מאסר ועינויים שגרמו למותם של רבים.
התנועה התפתחה לאנדרלמוסיה פוליטית וסיעתית. הצבא והמנהיגות התערבו במקומות רבים.
במקביל לין ביאו, גנרל קרוב למאו, עלה במעמד והוצג כיורשו.
עוד נשמעו עימותים בין קבוצות משמר אדום שונות ובין מקומיים לכוחות צבאיים.
ב־1968 החלה "תנועת הירידה אל הכפר". צעירים עירוניים נשלחו לחיות ולעבוד בכפר.
מטרת התנועה הייתה להפחית את הכוח פורעני של המשמרות האדומים בערים.
בשנים 1969, 1971 הבחירות והמוסדות המפלגתיים עובדו מחדש, ולין ביאו קיבל תפקיד מרכזי.
ב־1971 התרסק מטוס שבו נספה לין ביאו לפי הגרסה הרשמית.
אירוע זה הוביל למערבולת פוליטית ולהדחקת תומכיו.
בסוף שנות ה־60 ותחילת ה־70 עלו לראש הפוליטיקה ג'יאנג צ'ינג ושותפיה, שכונו "כנופיית הארבעה".
מאו מת ב־1976. אחר כך הוצאו חברי כנופיית הארבעה מהשלטון ונעצרו.
המהפכה פגעה קשות בכלכלה, בחינוך ובתרבות. אלפים נרדפו ונרצחו.
בתחום החינוך הושבתו אוניברסיטאות ומבחני כניסה הובטלו עד 1977.
עם השנים ננקטה ביקורת רשמית: ב־1981 המפלגה קבעה שמדובר בטעות קשה, ושמאו נושא חלק באחריות.
אלפי אתרים היסטוריים נפגעו, ספרים ופריטים נשרפו ונבזזו. אמנים וסופרים רבים נרדפו.
גם מיעוטים אתניים סבלו: טיבטים, מונגולים ואוחרים נפגעו קשות.
הערכת המתים משתנה: מספרים שנויים מ־400,000 ועד כמה מיליונים.
נתונים מדויקים נותרו מעורפלים עקב דיווחים חסרים ומטיוח.
מהפכת התרבות שינתה עמוקות את החברה הסינית, השפעתה מורגשת עד היום.
החברה והמדיניות החלו להתייצב רק בסוף שנות ה־70, בהשפעת רפורמות כלכליות והחזרת מנהיגים מתונים.
מהפכת התרבות הייתה תקופה בסין בין 1966 ל־1976.
היא התחילה בידי מאו דזה־דונג.
מאו רצה לשנות את המדינה לפי רעיונות הקומוניזם.
המשמרות האדומים היו קבוצות של בני נוער.
הם פעלו נגד מורים, אנשי תרבות ו"ישנים".
"ישנים" פירושו רעיונות ומנהגים ישנים.
היינו מתקפים על אתרים היסטוריים וספרים.
אנשים שהחשידו בהם ב"רעיונות לא נכונים" הושפלו ונפגעו.
בתי ספר נסגרו ואוניברסיטאות לא פעלו שנים.
קהילות כפריות קיבלו גם שירותי בריאות וחינוך חדשים במקומות מסוימים.
הרבה אנשים סבלו. אין מספר מדויק של הרוגים.
הרבה חפצים וציורים ישנים נעלמו או נשרפו.
רק אחרי מותו של מאו התייצבה המדינה בהדרגה.
זה סיפור על כוחה של מדיניות וכיצד רעיונות יכולים להשפיע על חיי אנשים.
זיכרון התקופה נשמר כדי ללמוד מטעויות העבר.
תגובות גולשים