הפער הדיגיטלי

משתמשים במחשב ממיזם One Laptop Per Child.

פער דיגיטלי הוא אי-שוויון בגישה, בכישורים ובשימוש בטכנולוגיות דיגיטליות. כלומר, קבוצות שונות באוכלוסייה אינן מקבלות את אותם כלים ויכולות להפיק תועלת מהאינטרנט ומהמחשבים.

המונח נובע מאסכולת "פער הידע" שמדגישה שידע הוא כוח. לפי האסכולה, מי שיש לו חשיפה למידע ולמשאבים טכנולוגיים מפתח יתרון חברתי וכלכלי. במושג זה נכללים גורמים כמו הכנסה, השכלה וגיל.

המונח "פער דיגיטלי" הופיע באמצע שנות ה-90 במינהל האמריקאי לתקשורת ומידע, והוא הועלה בדו"חות שנמסרו לממשל קלינטון.

מבחינים בשתי דרגות לפער: רמה ראשונה היא נגישות פיזית למחשב או לאינטרנט. רמה שנייה היא חוסר היכולת להשתמש ולעבד מידע דיגיטלי, כלומר חוסר מיומנות. רמה זו נקראת גם "פער הייצור", ההפרש בין צרכני תוכן לאנשים שיוצרים תוכן ברשת.

מחקרים מראים שמיומנות נמצאת בקורלציה עם גיל, השכלה וניסיון שימוש. למשל, במחקר קטן נמצא שצעירים ומבוגרים בעלי השכלה גבוהה מיומנים יותר. גם תדירות השימוש משפיעה על רמת המיומנות.

הגורמים לפער כוללים: איכות תשתיות, מצב סוציו-אקונומי, חוסר מודעות לחשיבות הטכנולוגיה, חוסר מיומנות, הבדלים תרבותיים ושפת הרשת (רוב התוכן באנגלית). כמו כן קיימת תופעה של טכנופוביה, רתיעה מטכנולוגיה, והעדפות תרבותיות המסלימות שימוש במחשבים.

איכות התשתית. בעיות כלכליות שאינן מאפשרות רכישת מכשירים. חוסר הכשרה ומיומנויות דיגיטליות. חוסר התאמה של התוכן לשפות ותרבויות שונות.

גישה לטכנולוגיה היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. לצד חיבור יש להשקיע בהכשרה ובפיתוח מיומנויות שימוש. חסמי כניסה כוללים תשתיות לוקה בחסר ומחסור בידע. יוזמות חינוכיות ועמותות יכולות לצמצם פער על ידי מתן הדרכה, גישה לציוד ותוכן מותאם.

הפער הדיגיטלי משקף גם פער כלכלי בין מדינות מתועשות לבין מדינות מתפתחות. האו"ם העלה ב-2005 תמונה ברורה של הפער העולמי. בבחינה של 2006 דירגו מדינות לפי מוכנות דיגיטלית; ישראל דורגה במקום ה-22.

ברוב האוכלוסייה בישראל יש שימוש במוצרים דיגיטליים. עם זאת קיימים הבדלים גדולים בין שכבות חברתיות. ב-2006 אחוז הבתים המחוברים בעשירון התחתון עמד על פחות מ-45% לעומת יותר מ-90% בעשירון העליון. ב-2008 היחס היה מחשב אחד על כ-12 תלמידים בבתי הספר.

סקרים עדכניים הראו פערים בשימוש יומי באינטרנט לפי הכנסה, וכן שיעור גבוה של לא-מחוברים במגזר החרדי. בקרב קשישים אחוז המשתמשים במחשב גדל, ובמחקרים נמצא שהשימוש משפר תחושת עצמאות ורווחה נפשית.

אחוז המשתמשים במחשב בישראל גבוה באירופה. עם זאת מדד חדירת האינטרנט העולמי שם את ישראל במקום ה-12.
בשנים האחרונות פועלות בישראל עמותות ומיזמים לצמצום הפער, כגון פרויקטים שנותנים מחשבים ובהם שימוש בקוד פתוח ובהכשרות.

יש פער ניכר בנגישות ובאיכות החיבור. אחוז המחוברים בסיבים אופטיים נמוך יותר במגזר הערבי. חדירת הטלפונים החכמים צמצמה חלק מהפער, אבל הבעלות על מחשבים שולחניים וניידים עדיין נמוכה יותר במגזר הערבי. בנוסף, אוריינות דיגיטלית בינונית-גבוהה נמוכה בקרב הערבים, והשימוש הפונקציונלי בשירותים מקוונים נפוץ פחות.

מומחים טוענים שהשיח עבר ממוקד בחיבור מכשירים למוקד על ידע, מיומנויות והבנת מידע דיגיטלי. כלומר, לא די להעניק גישה; יש לטפח שימוש פעיל ויצירתי במידע.

פער דיגיטלי הוא מצב שבו אנשים שונים לא מקבלים את אותן הזדמנויות להשתמש במחשבים ובאינטרנט. המילה "אינטרנט" היא רשת מחשבים שמחברת אנשים.

כאשר יש אנשים עם הרבה מידע ואנשים עם מעט מידע, קוראים לזה "פער ידע". הפער הדיגיטלי קשור לזה. מי שיש לו גישה למידע יכול להרוויח בחיים.

יש שתי דרגות לפער:
- דרגה ראשונה: אין מחשב או אין חיבור לאינטרנט. זה קשור ל"נגישות".
- דרגה שנייה: יש מחשב, אבל אין ידע להשתמש בו טוב. זאת בעיה של מיומנות.

הפער נגרם בגלל עוני, חוסר תשתיות (כמו כבלים ואינטרנט), חוסר הכשרה וחוסר מודעות לחשיבות המחשב.

ב-2006 בבתי האב העניים פחות מ-45% היו מחוברים לאינטרנט. בבתי האב העשירים מעל 90% היו מחוברים. ב-2008 היה בישראל מחשב אחד ל-12 תלמידים.

חלק מהחברות ועמותות מנסות לתת מחשבים והדרכה כדי לצמצם את הפער.

גישה לאינטרנט ועבודה עם מחשב עוזרות ללמוד, למצוא עבודה ולהרגיש עצמאים. לכן חשוב שגם כולם יקבלו הזדמנות ללמוד להשתמש בטכנולוגיה.