הפרדוקס של אולברס אומר שאפלות שמי הלילה סותרת את הרעיון של יקום סטטי, אינסופי ונצחי. יקום סטטי פירושו שהוא לא משתנה בזמן; אינסופי ונצחי פירושו שאין לו גבולות במרחב או בזמן. את התופעה תיאר היינריך וילהלם אולברס ב-1823, אך גם קפלר ואחרים דנו בה קודם לכן. הפרדוקס נחשב להוכחה לכך שהיקום לא סטטי, ותואם לתאוריית המפץ הגדול.
אם מניחים שיש כוכבים אינסופיים ומפוזרים באופן אחיד, אזי הבהירות הנראית לא תלויה במרחק. כל קו ראייה צריך להיפגש בסופו של דבר בפני השטח של כוכב. לכן כל נקודה בשמיים הייתה צריכה להיות בהירה כמו פניו של כוכב. הדימוי של מבט מתוך יער עבות מראה זאת היטב: כל קו ראייה מסתיים בעץ, ולכן האופק נראה מלא.
ההסבר המקובל מבוסס על יקום מתרחב וגילו הסופי. שני מרכיבים חשובים מסבירים את האפלה.
האור נע במהירות קבועה, ולכן מביטים רחוק פירושו מביטים אל העבר. זה אומר שאיננו רואים כל הכוכבים האינסופיים, כי לאורם לא מספיק הזמן להגיע אלינו.
אדגר אלן פו הציע ב-1848 שהסיבה לאפלה היא שהכוכבים לא היו במשך כל הזמנים, ולכן אור ממקורות רחוקים עוד לא הגיע אלינו. בתאוריית המפץ הגדול הכוכבים נוצרו בזמן סופי, ולכן יש מרחק מקסימלי שממנו מגיע אלינו אור.
בעבר רמות הקרינה היו גבוהות יותר. ההתרחבות של המרחב (ולא רק של מרחקי החפצים) גורמת לכך שהאור נמשך ואנרגייתו קטנה. תהליך זה נקרא הסחה לאדום, כלומר גל האור נמתח לאורךו והאנרגיה יורדת. הקרינה שנשארה מהמפץ הגדול התמתנה עד לגלי מיקרו; זוהי קרינת הרקע הקוסמית, והיא מסבירה למה השמים כה כהים למרות מקור אור גדול בעבר. ההסחה לאדום מפחיתה גם את האור ממקורות רחוקים כמו קוואזרים, אך לא במחזות עצומים בלבד.
הפרדוקס של אולברס שואל מדוע שמי הלילה כה שחור. אם היו כוכבים בכל מקום ובכל זמן, השמיים היו בהירים תמיד. האסטרונום אולברס דיבר על זה במאה ה-19.
אם יש כוכבים אינסופיים ומפוזרים, כל כיוון של מבט צריך לפגוש כוכב. בדוגמה, ביער עבות כל מבט פוגש עץ. לכן היינו מצפים לשמים מלאים אור.
היום מסבירים זאת כך: היקום מתרחב ויש לו גיל סופי.
האור לא מגיע מיד. כוכבים רחוקים שלחו את האור שלהם מזמן רב בעבר. לכן לא רואים כל הכוכבים.
אדגר אלן פו הציע שאולי אור מכוכבים רחוקים פשוט לא הספיק להגיע. לפי המפץ הגדול, היקום נוצר לפני זמן סופי.
המרחב מתרחב והאור נמתח. את התהליך קוראים הסחה לאדום, גל האור מתארך והאנרגיה יורדת. האור החזק של היקום הצעיר נדחס לגלי מיקרו. זהו מה שאנו קוראים קרינת הרקע הקוסמית, שארית האור מהמפץ הגדול. זה מסביר למה השמיים כה כהים היום.
תגובות גולשים