עקרון הפרדת הרשויות (Separation of powers) אומר שיש לפצל את כוח השלטון בין רשויות נפרדות ועצמאיות.
בדרך כלל מדובר בשלוש רשויות: הרשות המחוקקת (עושה חוקים), הרשות המבצעת (מיישמת ואוכפת חוקים) והרשות השופטת (פסיקה, פרשנות של החוק). קיימת גם הפרדה אנכית בין רשות ארצית לרשויות מקומיות או מחוזיות.
מטרת ההפרדה היא למנוע ריכוז כוח גדול מדי ולשמור על חירות האזרח. הפיצול יוצר מערכת איזונים ובלמים שבה כל רשות יכולה להגביל או לפקח על האחרות. זה מעודד החלטות משותפות ומקטין סיכוי לעריצות.
רעיון הפרדת הרשויות מופיע כבר בקלאסיקות של המחשבה המדינית, אך הוצג בצורה מודרנית במאות ה-17, 18. הוגים חשובים שהשפיעו על הפיתוח כוללים את תומאס הובס (ספרו לווייתן, 1651), ג'ון לוק (1689), ז'אן-ז'אק רוסו (האמנה החברתית) ומונטסקייה. מונטסקייה, בספרו "רוח החוקים" (1748), ניסח בצורה ברורה את הצורך בחלוקת סמכויות לשלוש רשויות.
מונטסקייה הטיעון היה ששמירה על חירות פוליטית דורשת פיצול סמכויות ושיטת חוקים שתספק ביטחון אישי. הוא הדגיש גם שיתוף פעולה ותפקודים חופפים בין הרשויות כדי למנוע עריצות.
עקרון האיזונים והבלמים קובע שלכל רשות יהיו כלים חוקתיים להגביל את האחרות. מקורו ברעיונות של מונטסקייה והוא שולב בחוקת ארצות הברית ב־1787. אלכסנדר המילטון הדגיש את חשיבותה של רשות שופטת עצמאית.
רוסו קישר בין ריבונות העם לאמונה חברתית ("הרצון הכללי"). הוא הבדיל בין חקיקה על ידי העם לבין עבודת הממשלה, וטען שהממשלה צריכה להיות כפופה לרצון העם.
במרכז הדיון עומדת השאלה מי אמור להיות חזק יותר: המחוקק או המבצעת. באמריקה דנו בכך אבות המייסדים, ובמסמכי הוויכוח הכלכלי־פוליטי עולות דעות סותרות.
הפרדה אנכית מדברת על חלוקת סמכויות בין השלטון הארצי לשלטונות מקומיים. בארצות־הברית יש פדרליזם חזק; בשוודיה ניתנה אוטונומיה רבה לעיריות; במדינות אחרות השלטון הארצי שומר לעצמו סמכויות ביטול.
החוקה האמריקאית ייסדה שלוש רשויות נפרדות, עם מערכת איזונים ובלמים מפותחת. הקונגרס והנשיא נבחרים בנפרד, והטווח הרחב של אמצעי הפיקוח מונע ריכוז כוח.
בבריטניה קיימת חוקה לא כתובה. המשטר הוא פרלמנטרי, והרשות המבצעת נובעת מהפרלמנט. לכן הפרדה אופקית פחות מוחלטת בהשוואה למשטר נשיאותי.
בישראל, כמו בבריטניה, המשטר הוא פרלמנטרי. קיימות שלוש רשויות, אך הן חופפות ולעיתים מתנגשות. בכל מדינה המימוש הפרקטי של ההפרדה שונה.
בחלק גדול מהדמוקרטיות הממשלה היא היוזמת העיקרית של חקיקה. קיימת גם זכות וטו לנשיאים, דוגמת ארצות־הברית, שבה היא שימושית לאיזון בין הרשויות.
הפרדת הרשויות פירושה לחלק את השלטון לחלקים שונים. כל חלק עושה תפקיד אחר.
הרשות המחוקקת עושה חוקים. הרשות המבצעת מיישמת אותם. הרשות השופטת שופטת בסכסוכים.
זה עוזר שלא יהיה שלטון חזק מדי ביד אחת. כך אנשים נשמרים מפני עוולות.
ההוגה מונטסקייה דיבר על הרעיון הזה במאה ה-18. גם הוגים אחרים דיברו עליו לפניו.
כל רשות יכולה לעצור או לבדוק מה שרשות אחרת עושה. זו דרך לשמור על איזון בכוח.
בארצות־הברית יש הפרדה חזקה בין הרשויות. שם הנשיא והקונגרס נבחרים בנפרד.
בבריטניה ובישראל הממשלה מגיעה מהפרלמנט, לכן ההפרדה פחות מוחלטת.
יש מדינות שבהן יש גם שלטון מקומי. לשלטון המקומי יש חלק מהסמכויות, וזה עוזר לטיפול בנושאים מקומיים.
תגובות גולשים