הפרטה

הִפרָטָה היא הליך שבו רכוש ציבורי עובר לידיים פרטיות והופך לקניין פרטי.

המונח מנוגד ללאמה, הלאמה היא לקיחת קניין פרטי על ידי המדינה.

הפרטה נערכת בעיקר כשממשלות מוכרות חברות ושירותים ציבוריים לחברות פרטיות. דוגמאות חשובות הן חברות למחצבים, חשמל ואנרגיה, מים, תחבורה ותקשורת. גם בריאות, חינוך ובנקאות מופיעות לעיתים בתהליכים אלה.

הפרטה נפוצה כצעד במעבר מכלכלה עם מעורבות מדינתית גדולה (אופי סוציאליסטי) לכלכלת שוק שבה המדינה פחות מעורבת.

המונח נטבע ב-1948. בשנות השמונים נכנס לשימוש נרחב, בין השאר במגזין The Economist. בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר בבריטניה (1979, 1990) בוצעו הפרטות בולטות, כאשר נמכרו עשרות חברות. בעקבות זאת החלו מהלכי הפרטה במדינות נוספות, ובהמשך כמעט כל מדינה הגדירה תוכנית הפרטה מסוימת.

הפרטה מתקיימת בשלוש רמות.

השירותים המופרטים נפוצים בעיקר בארבעה סוגי גופים, שהופיעו מאז שנות ה-30 ובמיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה. אלה כוללים תעשיות תשתית מרכזיות ושירותי רווחה ציבוריים.

קיימות דרכים רבות ושונות ליישום הפרטה. שיטות שונות מתאימות למצבים פוליטיים וכלכליים שונים.

האסטרטגיה שמנהיגה המדינה משפיעה על הדרך שבה תתבצע ההפרטה. ניתן להבחין בכמה גישות.

גישה טכנוקרטית מונעת על ידי בכירי המנהל הציבורי. הם משווים שירותים לסטנדרט שנקבע ומחליטים מקרה-מקרה. לעתים זו הפרטה חלקית.

במקרים כאלה עלולים הממונים לפעול לפי אינטרסים אישיים ולחשוש לפגיעה במעמדם.

הגישה הפוליטית לוקחת בחשבון את כלל הגורמים הפועלים בשטח. היא כוללת צעדיה של מערכת השלטון והחלטות אסטרטגיות רחבות יותר.

אסטרטגיה מכוונת היא כאשר הממשלה מחליטה ליישם הפרטה ומעודדת יוזמות פרטיות. היענות ללחצי השוק היא מצב שבו כוחות שוק פרטיים מחליפים שירותים ציבוריים ביוזמתם.

דוגמאות מסוג זה הן רכישת רחובות על ידי תושביהם בארצות הברית, הופעת שירותים פרטיים לכבאות בכמה מדינות בארה"ב, וכן התפתחות חינוך פרטי וסוגי שירותים אחרים.

אסטרטגיה ישירה היא מהלך רשמי ומהיר. אסטרטגיה זוחלת מפזרת צעדים לאורך זמן. המהלך הזוחל מקטין את ההתנגדות הציבורית.

הפרטה זוחלת כוללת למשל הטלת תשלום או העלאתו, קיצוצים במנהל הציבורי, והעברת שירותים לקבלני משנה. צעדים אלה יכולים להוריד את איכות השירות וליצור תלות במגזר הפרטי.

יש מגוון שיטות להפרטה. בין השאר מכירה מלאה, זיכיונות, מיקור חוץ ועוד.

הפרטה מוניציפלית היא העברת חלק מפעילות הרשות המקומית לידי המגזר הפרטי או לצד שלישי. זהו חלק מתהליך ההפרטה הרחב.

דוגמה בולטת היא הפרטת איסוף האשפה בבריטניה. לפי Public Service Review היו 31 רשויות ב-1983, 55 ב-1984, 75 ב-1985 ו-140 ב-1986 שהשתמשו בקבלני משנה. דוגמה נוספת היא Falck מדנמרק (הוקמה ב-1906), שלקחה חלק בניהול שירותי החירום בכמה אזורים. בארה"ב קיימים מקומות שהפרטו שירותי הצלה וחירום.

תומכי ההפרטה מציינים יתרונות כלכליים ומוסריים. הם טוענים ששוק פרטי יכול לייעל ולהוביל לשיפור שירותים.

מתנגדי ההפרטה טוענים שלעיתים התהליך מושחת. הם מזכירים מכרזים תפורים, העדפות בלתי ענייניות, מכירת חיסול וריכוז נכסים בידי קומץ בעלי הון. לפי הביקורת, זה מחזק כוח כלכלי ופוליטי בקרב מעטים.

תומכי ההפרטה משיבים שהפתרון להונאה אינו השארת השירותים בידי ממשלה מושחתת, אלא שיפור השקיפות בתהליך. הם דוגלים במכירה מלאה ופתיחת שוק לתחרות במקום זיכיונות זמניים וקורפורטיזם, כדי לצמצם השפעה בלתי הוגנת של מקורבים לשלטון.

הפרטה היא כאשר המדינה מוכרת רכוש ציבורי לבעלי עסקים פרטיים. "לאמה" היא ההפך, כאשר המדינה קונה רכוש פרטי.

לעיתים המדינה מוכרת חברות שמספקות חשמל, מים, תחבורה ותקשורת. גם בריאות וחינוך יכולים להיות מופרטים.

המונח הופיע לראשונה ב-1948. בשנות ה-80 נעשו הפרטות רבות בבריטניה בידי ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר.

הרעיון התפשט למדינות רבות. היום כמעט לכל מדינה יש תוכנית הפרטה כלשהי.

השירותים המופרטים הם בעיקר תשתיות ושירותים חשובים לאנשים.

יש דרכים שונות לעשות הפרטה. לפעמים הממשלה מחליטה. לפעמים זה קורה בהשפעת השוק הפרטי.

חלק מההפרטות נעשות במהירות. אחרות נעשות לאט, בצעדים, כדי שאנשים יסתגלו.

רשויות מקומיות יכולות להעביר עבודות לפרטיים. דוגמה: איסוף אשפה בבריטניה הועבר לקבלני משנה.

חברה מדנית מדנמרק בשם Falck מנהלת חלק משירותי החירום באזוריה כבר שנים.

תומכים אומרים שהמגזר הפרטי יעיל יותר ומשפר שירותים.

מתנגדים אומרים שלפעמים ההפרטה לא הוגנת. הם חוששים שקצת אנשים יחזיקו בכוח רב.

תומכים מציעים שקיפות ותחרות כדי למנוע שחיתויות ולשפר את התהליך.