הצו הקטגורי (בגרמנית: Kategorischer Imperativ, בתרגום מילולי: הציווי המוחלט) הוא רעיון מרכזי באתיקה של עמנואל קאנט. הצו הוצג ב-1785 והוא דורש שכל פעולה תיבחן כאילו העיקרון שבבסיסה יכול להפוך לחוק כללי לכל בני האדם. כלומר, לפני מעשה יש לשאול: האם הייתי רוצה שכל אחד יעשה כך?
קאנט ניסח מספר נוסחים של הצו. הנוסח המוכר ביותר קורא לאוניברסליזציה של המעשים: העיקרון של המעשים צריך להתאים לחוק שכל אדם יכול לרצות. דוגמה פשוטה: אי אפשר להצדיק הפרת הבטחות, כי אם כולם היו מפרים הבטחות, המושג "הבטחה" מאבד את משמעותו.
קאנט עצמו ידע שהצו הזה הוא קריטריון צורני בלבד. כלומר, הוא לא קובע מהו התוכן המוסרי אלא רק איך להבחין האם כלל מוסרי תקף. כדי למנוע מצב שבו כל כלל עקבי מקבל תוקף מוסרי (ניהיליזם מוסרי), הוסיף קאנט שאדם רציונלי הוא תכלית כשלעצמו. זאת אומרת: כל יצור בעל תבונה צריך להיחשב כמטרה ולא כאמצעי בלבד.
נוסח נוסף, "חוק הטבע", מבקש שנפעל רק אם היינו מסכימים שהמעשה יהפוך לחוק טבע. נוסח "האוטונומיה" מדגיש שהאדם צריך לפעול לפי כללים שהוא עצמו קבע בתבונתו, ולא לפי מסורות או ניסיונות קודמים. הנוסח "האדם כתכלית" אומר שיש לראות באדם תכלית בפני עצמה ולא כאמצעי להשגת מטרות של אחרים. הנוסח החמישי, "ממלכת התכליות", מדמיין חברה שבה כולם פועלים לפי העיקרון הזה.
ביקורת עיקרית על הנוסח הראשון היא שהוא פורמלי מדי. אפשר לנוסח כלל בצורות שונות, והתוצאה עשויה להשתנות בהתאם לניסוח. כך נוצרת אי-ודאות לגבי הפתרון המוסרי של מקרים מורכבים.
עוד ביקורת נוגעת לשימושים שגויים של הצו. לדוגמה, אדולף אייכמן ניסה להצדיק מעשים אידאולוגיים בטיעונים דמויי-קנטיאניים, אך פרשנות זו סותרת את רעיון האוטונומיה. היסטוריונים ופילוסופים כמו חנה ארנדט התייחסו לכך בביקורת על השימוש הרע בטיעון המוסרי. יש גם פרשנים שראו בקאנט השראה למחשבות היסטוריות שונות, אך חילקו דעות אם זה מוביל לתוצאות אלה או לא.
הצו הקטגורי שינה את הדרך שבה מדברים על מוסר. לפניו דיברו הרבה על בחירה לפי תוצאות והטבה כללית. קאנט הפך את זה: הרצון התבוני עצמו קובע ומעציב מה שנחשב לטוב מוסרי.
הצו הקטגורי הוא רעיון של הפילוסוף עמנואל קאנט. זה אומר: לפני כל מעשה תשאל 'מה אם כולם יעשו כך?'.
הרעיון פשוט: אם העיקרון של המעשים יכול להיות חוק לכל האנשים, אז הוא מוסרי. דוגמה: אי אפשר להצדיק שכולם יפרו הבטחות. אם כולם יתרגלו לפרקים הבטחות, המילה "הבטחה" תאבד את משמעותה.
יש כמה דרכים לומר את הצו. "חוק הטבע" אומר שנעשה רק מעשה שאפשר לדמיין כחוק טבע. "האוטונומיה" אומר שהתנאים צריכים להגיע מתוך חשיבה שלך, ולא רק מהחברה. "האדם כתכלית" אומר שצריך לראות בכל אדם מטרה בפני עצמה, ולא להשתמש בו כדרך להשיג משהו. "ממלכת התכליות" מדמיינת חברה שבה כולם פועלים כך.
אנשים טוענים שהצו פורמלי מדי. לפעמים אפשר לנסח כלל בצורות שונות, וזה נותן תוצאות שונות. עוד בעיה היא שאנשים רעים ניסו לפרש את הרעיון כדי להצדיק מעשים רעים. הוגים כמו חנה ארנדט דיברו על זה.
בסופו של דבר, קאנט שינה את הדרך לחשוב על מוסר. הוא אמר שהכוונה השכלית של האדם היא שקובעת מה טוב ולא רק התוצאות.
תגובות גולשים