"הצפרדעים" (ביוונית: Βάτραχοι - באטראכוי) היא קומדיה יוונית של אריסטופאנס. היא הוצגה לראשונה בפסטיבל הלנאיה של דיוניסוס בשנת 405 לפנה"ס. המחזה מערב אלים, משוררים ומקהלה של צפרדעים.
האל דיוניסוס, מאוכזב מרמת הטרגדיה ביוון ובשיקול דעת הקהל, יורד אל האדס (העולם של המתים) כדי להחזיר את אוריפידס (המחזאי אוריפידס) אל החיים. הוא נוסע עם עבדו קסאנתיאס. אריסטופאנס מציג את קסאנתיאס כחכם ורציונלי יותר מאל עצמו, וכך יוצא קונטרסט קומי בין האל לעבד.
בתחילת הדרך דיוניסוס מתחפש בהרקולס כדי לקבל עצה. הרקולס מציע דרכי התאבדות כהצעות קומי־מוקצעות, ואחר כך שולח אותו לשוט בסירת כארון, איש המעבורת של השאול. כארון מונע מעבד לעלות על הסירה, ולכן קסאנתיאס צריך ללכת ברגל סביב האגם.
במהלך השיט שומעים דיוניסוס וכארון מקהלת צפרדעים שמקרקרת. הצפרדעים משמשות כאן גם כאלמנט מוזיקלי וגם כסצנה קומית שמפריעה לשיחות בין הדמויות. על החוף דיוניסוס נפגש בדמויות נוספות, כולל דמויות שפחות מזהות אותו בגלל תחפושתו, ומתפתח רצף של החלפות בגדים, טעויות וענישה קומית.
בסופו של דבר מוצא דיוניסוס את אוריפידס ואת אייסכילוס (אייסכילוס), שניהם מתו. ביניהם פורחת מריבה על מי הוא המשורר הטרגי הגדול יותר. הוויכוח הופך לתחרות: כל אחד מביא ציטוטים ממחזותיו. כדי להכריע הם שוקלים "מילים" על מאזניים, סימבול להצבעת ערך ספרותי. אייסכילוס מנצח לפי המאזניים, ודיוניסוס מחליט להחזירו לחיים במקום אוריפידס. לפני העזיבה מציין אייסכילוס שסופוקלס ראוי לכסאו.
המחזה מקיים את תכונות הקומדיה היוונית: יסוד פנטסטי (הירידה לשאול), התייחסות לחגיגות דיתיראמביות (הפסטיבלים של דיוניסוס) ושילוב מקהלה שמגיבה ומגבירה את האירועים. המחזה מעורבב בהומור גס ובמילים מתוחכמות, ומשתמש בהיפוכים כדי להצחיק ולבקר את אמנות הטרגדיה.
הרבה סצנות מציגות היפוך בין רציני לקומי. דוגמאות בולטות:
- הרקולס מציע דרכי התאבדות שברור מאליהם שלא מתאימות לאלים.
- דיוניסוס ממקח עם גווייה כדי לשלם בעבור מעבר חפצים.
- המקהלה של הצפרדעים מופיעה כקול מוזיקלי למרות קולה הלא ערבי.
- במקום להחזיר את אוריפידס, דיוניסוס מחזיר את אייסכילוס, תוצאה מפתיעה.
המחזה פונה לקהל פעמים רבות, ומבטל את המחיצה שבין במה לצופים. הדמויות מצביעות על הקהל ומזכירות את סביבת הפסטיבל שבה המחזה מוצג. כך נוצרת קרבה וקורקטיקה בהצגה.
הפרולוג מכיל בדיחות פשוטות וגסות לצד משחקי לשון חכמים. המגוון הזה מכין את הקהל למה שבא לאחר מכן.
הדיון המרכזי הוא על אמנות הטרגדיה: מי המשורר הטוב ביותר, מהי טרגדיה טובה, ואיך יש לשפוט יצירה. אריסטופאנס מציג את השאלה בצורה קומית, אך מציג גם ערכים אסתטיים שנבעו מדעת הקהל בזמן.
דיוניסוס מתאר כמיהה (פאתוס, כמיהה) לאוריפידס, ולעיתים לא מבדיל בין כמיהה לאהבה רומנטית. תהליך ההסבר והבלבול ביניהם משמש כמקור ללעג.
החלפות הבגדים בין דיוניסוס וקסאנתיאס והתחפשות להרקולס הן מוטיב קומי שחוזר במחזה. התחפשות כאן מאירה את הניגודים בין דמויות ובין מוסכמות חברתיות.
האדס מוצג כמקום שבו נשמות שוכנות. יש בו התייחסות לעונשים ולעקרון של כפילות בין פשעים קלים לחמורים, כך שהעונשים נראים לפעמים מוגזמים או לא פרופורציונליים.
הטיעונים המרכזיים מקוצרים כך:
- אוריפידס: רוצה טרגדיה נהירה ולוגית. הוא מקרב סיפורים לחיי היום־יום, מקפיד על ניסוח ברור וחינוכי.
- אייסכילוס: תומך בדמויות הרואיות ובמסר מוסרי חזק. הוא מאשים את אוריפידס בשחיתות טעמו ובעידוד התנהגויות לא ראויות.
הוויכוח משקף מחלוקת אמנותית רחבה על תפקיד המשורר בחברה.
התחרות בין המשוררים מדגישה את האבסורד בכך שנמדדות מילים על מאזניים. המינוי של דיוניסוס כשופט מוסיף היבט קומי בשל דמותו המגוחכת במחזה.
כל משורר טוען שהוא מחנך את הקהל. אוריפידס מדגיש בהירות רגשית וחיבור לחיי היומיום. אייסכילוס מדגיש גיבורים ומסר מוסרי חזק. המאבק מסתיים בניצחון אייסכילוס, אך התוצאה נשארת ספקנית ומעוררת מחשבה.
המחזה עובד לקומדיות ומחזמרים בהיסטוריה המודרנית. בגרסאות מסוימות הוחלפו שמות המשוררים בדמויות מודרניות, וב-2004 הועלה מחזמר בברודוויי בביצוע של סטיבן סונדהיים.
המחזה תורגם לשפות רבות, כולל עברית ואנגלית, והוא נלמד ומועלה עד היום בהקשרים סאטיריים ותיאטרליים.
"הצפרדעים" כתובה על ידי אריסטופאנס. זו קומדיה יוונית משעשעת. היא הועלתה בפסטיבל בשנת 405 לפנה"ס.
דיוניסוס, אל התיאטרון, רוצה להחזיר משורר מן המתים. האדס הוא עולם המתים. הוא נוסע עם עבדו קסאנתיאס. קסאנתיאס חכם יותר ממנו.
דיוניסוס מתחפש להרקולס בשביל לקבל עצות. הכארון הוא איש המעבורת שמעביר אנשים באגם. הצפרדעים, מקהלה של צפרדעים, מקרקרות ומשמחות את הסצנות.
דיוניסוס מוצא שני משוררים מתים, אוריפידס ואייסכילוס. הם רבים על מי טוב יותר. כדי להכריע הם משווים שורות ממחזותיהם. בסוף אייסכילוס מנצח ודיוניסוס מחזירו לחיים.
יש הרבה בדיחות והיפוכים: אלים נבהלים, אנשים מתווכחים על אומנות, ודברים מצחיקים קורים במקום רציני. הדמויות פונות גם אל הקהל, וזה שוב שובר את המחיצה בין במה לצופים.
קומדיה היא הצגה מצחיקה. טרגדיה היא הצגה רצינית. כאן אריסטופאנס הופך דברים רציניים למצחיקים.
המחזה זכה לעיבודים מודרניים ולמחזות חדשים, כולל גרסאות מוזיקליות.
תגובות גולשים