הצ'יזבטרון

הצ'יזבטרון (חיבור של צ'יזבט ותיאטרון) פעלה מינואר 1948 עד 1950. היא נחשבת ללהקה הצבאית הראשונה בישראל, ופעלה בתחילה תחת הפלמ"ח ואז גם בקרבת צה"ל.
חיים חפר יזם את הלהקה בהשפעת ספר על להקה צבאית בסין. חפר שימש מפקד הלהקה וכתב את רוב השירים. הלהקה הוקמה כדי לבדר את החיילים ולשפר את מצב רוחם.
לשורותיה הצטרפו זמרים ושחקנים צעירים, בין היתר שייקה אופיר ונעמי פולני. אליקום שפירא שימש כאקורדיוניסט בעונות מסוימות. החזרה הראשונה החלה בינואר 1948, וההופעה הראשונה נערכה ב-2 בפברואר 1948 בג'וערה.
התוכנית ההתחלתית כללה מערכונים ושירים על לחנים קיימים. בתוך שלושה חודשים הופיעה הלהקה יותר מ-20 פעמים ברחבי הארץ, בעיקר בפני חיילים ביישובים ובחזיתות.
בסוף אפריל 1948 ניסו לאחד את גופי הבידור הצבאיים ל"הלהקה הצבאית המרכזית". ניסיונות האיחוד נכשלו והצ'יזבטרון חזר לעצמאותו לאחר התערבותו של חפר.
הרכב הלהקה השתנה ונוסף לה במאי קבוע ובני שורה חדשים. ב־20 ביולי 1948 הוצגה התוכנית השנייה. שירים בולטים היו "בת שבע", "מוטי", "היו זמנים" ו"שיר מלווה אמריקאי".
במהלך נסיעה בדרום הארץ נפצעה קשה האמונה אוהלה הלוי. רבקה מדניק הוחלפה כמובילה.
ב־25 באוקטובר, בזמן פירוק הפלמ"ח, הוצגה התוכנית השלישית. את הלחנים החדשים הלחין בעיקר סשה ארגוב. שירים מרכזיים היו "הפלמ'חניק מחפש את המחר", "החופש תם", "למדבר" ו"השחרור".
בתוכנית זו בוצע לראשונה השיר "הרעות" (מילים: חיים גורי, לחן: סשה ארגוב), שהפך לקלאסיקה בזמר העברי.
בחורף 1949 יצאה הלהקה גם לקפריסין כדי ללוות עצורים בדרכם לישראל. במבצע לכיבוש אילת חברי הלהקה הצטרפו ללוחמי חטיבת גולני וביצעו שיר בשם "היי דרומה לאילת".
בדצמבר 1949 הוצגה התוכנית הרביעית, עם שירים כמו "יד לפה", "שב גיבור החיל" ו"שיר אפור". בינואר 1950 שוחררו חברי הלהקה מצה"ל.
בשנת 1950 הועמדה תוכנית אזרחית בשם "שטח הפקר". חפר כתב שירים ומערכונים חדשים. תוכנית זו הייתה סאטירית וביקרה גם דמויות שלטוניות, מה שבלבל וחלק מהקהל.
שירי הלהקה תיארו את חיי הפלמ"ח וימי מלחמת העצמאות. היו בהם שירי זיכרון, תקווה, אהבה והומור. רבים מהשירים היו שירי-מולדת פשוטים, זמינים לחיילים, והושררו שוב ושוב במחנות ובחזיתות.
השירים השתמשו בשפה יומיומית ולעתים בסלנג של אותה תקופה. שירים כמו "מוטי" ו"היי הג'יפ" תיארו סצנות רומנטיות והומוריסטיות מחיי הלוחמים.
הלחנים נשאו השפעות שונות: מקצבים מערביים פופולריים, קטעים בסגנון ריקוד ההורה (סוג ריקוד ישראלי), מארש ועוד. סשה ארגוב בלט ביצירת לחנים מורכבים ופורצי דרך.
בדרך כלל ליווה את הלהקה אקורדיון אחד. העיבודים הקוליים היו לרוב פשוטים, עם סולואים וקבוצות שמבצעים ביחד.
חפר קיבץ את שירי הלהקה בספר "תחמושת קלה" (1949). אחרי פירוק הלהקה נשארו שיריה פופולריים. זמרים כמו יפה ירקוני ושושנה דמארי ביצעו שירים שלה מחדש.
השפעת הצ'יזבטרון ניכרת בהופעות הלהקות הצבאיות שבאו אחריה. שירי הלהקה הוקלטו ככיסויים ובעיבודים חוזרים, ויצאו גם באלבומים מאוחרים.

הצ'יזבטרון הייתה להקת שירים ובידור שהפעילה בין 1948 ל־1950. היא הופיעה בשביל חיילים.
חיים חפר הקים את הלהקה. חפר כתב שירים רבים וחיפש דרך לבדר את הלוחמים.
בין החברים היו שייקה אופיר ונעמי פולני. האקורדיון (כלי נגינה שמייצר צליל בעזרת לחיצה) ליווה את ההופעות.
הלהקה החלה להופיע בפברואר 1948. היא הוציאה תוכניות עם שירים ומערכונים.
הם הופיעו הרבה בפני חיילים ביישובים ובחזיתות. השירים היו פשוטים וקליטים.
בחורף 1948 הוצגה תוכנית שנייה עם להיטים כמו "בת שבע" ו"מוטי". בהופעה אחת פצועה חברה הלהקה.
התוכנית השלישית הציגה שירים חדשים של סשה ארגוב (מלחין). הלהקה בוצעה לראשונה את השיר המפורסם "הרעות".
הם גם נסעו לקפריסין כדי ללוות אנשים בדרך לישראל.
במשך 1949 ו־1950 הוצגו עוד תוכניות, כולל תוכנית אזרחית בשם "שטח הפקר". התוכנית הייתה סאטירית (צוחקת ומבקרת דברים).
השירים דיברו על חיי הלוחמים, על חברות, אהבה ותקווה. לעתים השירים צחקו על המצב.
החיילים אהבו לשיר את השירים, והם הפכו נפוצים מאוד.
הלהקה שילבה לחנים מערביים, שירים רוסיים ומארשים. בדרך כלל רק אקורדיון ליווה את השירה.
חיים חפר הוציא ספר עם שירי הלהקה בשם "תחמושת קלה". שירי הלהקה הוקלטו גם על ידי זמרים אחרים אחרי שהלהקה פסקה מלפעול.