הקולוניזציה היוונית הייתה הגירה יזומה ומאורגנת של ההלנים (היוונים) והתיישבותם באגן הים התיכון ובים השחור. התהליך החל במאה ה-8 לפנה"ס והמשיך במאות ה-7 וה-6 לפנה"ס. קולוניות רבות הפכו לעיר-מדינה עצמאיות וחזקות.
היוזמה לייסוד קולוניה הייתה של פוליס (פוליס, עיר-מדינה יוונית) או של קבוצות פרטיות. יסוד הקולוניה לווה בטקסים דתיים וטקסי ייסוד. בדרך כלל התייעצו עם אורקל (אורקל, מקום שבו שואלים את האלים) ולעיתים הביאו אש מקודשת מהמקדש של הפוליס המייסדת.
המייסדים נבחרו בדרכים שונות: לעיתים נקראו שכבות אוכלוסייה שלמות, לעיתים נבחרו באמצעות גורל, ולפעמים גרים ועבדים שהצטרפו קיבלו מעמד אזרחי בקולוניה. לממונים על ההגירה נבחר מנהיג מקרב האזרחים הבולטים. לאחר מותם זכו המייסדים למעמד המיתי של הרוס (הרוס, גיבור מיתולוגי).
בהתחלה הייתה לקולוניה תלות פוליטית ודתית בפוליס המייסדת. הקולוניה אימצה לעיתים חוקה דומה, הייתה כפופה במדיניות החוץ, והמשיכה להשתתף בפולחן הדתי דרך שליחים ומתנות. עם הזמן הקשרים האלה נחלשו בגלל מרחק וקשיים לוגיסטיים, ולעיתים פרצו עימותים. תוצאה אפשרית הייתה עצמאות מלאה של הקולוניה או שליטה מאולצת מצד הפוליס המייסדת. לעיתים קולוניות גם הקימו קולוניות חדשות בעצמן.
הקולוניות היו לרוב לאורך חופים. היוונים, כעם ימי, בחרו חופים שבהם לא היה שלטון ריכוזי חזק. הכוח הבולט שהגביל את ההתפשטות היו הפיניקים (עם ימי מסחרי). גם מצרים לא אפשרה התיישבות יוונית בשטחה, למעט נאוקרטיס (Naucratis), שקיבלה אישור מיוחד.
הגורם הכלכלי העיקרי היה מצוקה כתוצאה מגידול אוכלוסייה ומחוסר קרקעות ביוון ההררית. מעבר לטכנולוגיות חדשות חיזק את המסחר, שבטבעו מחפש שווקים חדשים. מסחר לא דורש קרקע, ולכן הסוחרים ניידים ופתיחת תחנות מסחר החלה להפוך לערים.
רקע פוליטי של הפוליס גם עודד הגירה: פערים במעמדות ורצון לזכויות אזרחיות הובילו אנשים להקים פולייס חדשות. לפעמים הקמת קולוניות שימשה גם כלי לפתרון קונפליקטים פוליטיים או כמקום מפלט מפני כיבוש זר.
בסיכום, הייחוד של הקולוניזציה היוונית טמון בדגם הפוליס, שאִפשר יצירת ערי-מדינה חדשות ומחוברות תרבותית, וממנו צמחו רבות מהערים היווניות החזקות מחוץ לצפון יוון.
במאה ה-8 לפנה"ס החלו יוונים להגר ולהתיישב סביב הים התיכון והים השחור. זה נקרא קולוניזציה.
פעמים הייסוד היה ביוזמת עיר-מדינה. עיר-מדינה קוראים לה פוליס. לפני היציאה היו טקסים. היו שואלים את האורקל. אורקל זה מקום ששואלים בו את האלים.
המייסדים הגיעו מיחידים או ממשפחות. לפעמים בחרו אותם בגורל. גם גרים ועבדים יכלו להצטרף ולקבל זכויות בקולוניה. למנהיג שנבחר קראו אחר כך הרוס. הרוס זה גיבור מיתי.
בהתחלה הקולוניה נשארה קשורה לעיר ששלחה אותה. היא שמרה על חוקים ופולחנים דתיים. אחרי זמן, בגלל מרחק ובעיות, הקולוניות הפכו לפעמים לעצמאיות.
היוונים הקימו בעיקר ערים על החוף. הם היו יורדי ים. הכוחות החזקים כמו הפיניקים ומצרים הגבילו את ההתפשטות. מצרים אפשרה רק לעיר אחת, נאוקרטיס, להתיישב בתוכה.
היו כמה סיבות: העם גדל וקצת קרקע הייתה זמינה. אנשים חיפשו פרנסה ומשאבים. מסחר הפך חשוב, והוא מחפש שווקים חדשים. מסחר עשה תחנות מסחר שגדלו לערים.
עוד סיבה הייתה פוליטית. מי שרצה זכויות אזרח ופריבילגיות יכל לעזוב ולייסד עיר חדשה. לפעמים שלחו אנשים החוצה כדי לפתור בעיות בעיר המקורית.
