הקריה, המכונה גם "הכור הגרעיני בדימונה", נמצאת במישור ימין דרומית-מזרחית לדימונה. מטרתה הרשמית היא מחקר באנרגיה גרעינית. יש הערכות שהיא קשורה גם לייצור נשק גרעיני, אך ישראל שומרת על "עמימות גרעינית", מדיניות שלא מאששת ולא מכחישה קיום נשק גרעיני.
האתר הוקם באמצע שנות ה-50 בסיוע צרפתי. שמעון פרס היה בין יוזמי הפרויקט. הכור החל לפעול בסוף 1963. בתחילה ישראל סיפקה הסברים שונים למתקן, עד שהודיעה ב־1960 כי מדובר בכור מחקרי בהספק של 24 מגה־ואט. בהערכות חיצוניות הוזכרה לאחר מכן תצורת הספק גבוהה יותר.
בשנות ה-60 התגלו פרשות שחיתות שכללו גניבה ושוחד. חלק ממבני האתר הושבו או נבנו מחדש אחרי החשיפות.
במהלך שנות ה-60 התקיימו ביקורים מדעיים אמריקאיים עד להסכמה מדינית ב-1969 שהקטינה את הלחץ הבינלאומי.
ב־1986 מסר מרדכי ואנונו, טכנאי לשעבר באתר, מידע ותמונות לעיתון בריטי. הפרסום הציג לראשונה ראיות שמצביעות על קיום נשק גרעיני והראה שהאתר גדול ומורכב יותר מהמידע הרשמי. ואנונו העריך כי בתחילת שנות ה-80 הופעלו במקום אלפי עובדים.
ב־7 במרץ 1988 נחטף אוטובוס שהוביל עובדות לקריה. שלושה עובדים נהרגו, והמחבלים נוטרלו בפעולת כוחות מיוחדים.
במהלך מלחמת המפרץ הראשונה שוגרו סקאד לעבר האתר. הטילים לא פגעו. אחד מהם היה בעל ראש בטון.
בשנת 2002 הומלץ לחלק לוגול (תמיסת יוד שמגנה על בלוטת התריס) לתושבים בסביבת הכור עד רדיוס 30 ק"מ. בקיץ 2013 חדר מל"ט של חזבאללה מדרום לבנון והופל באזור. ב־2018 ניתנה לקריה השם של שמעון פרס. ב־2021 צילום לוויין חשף בנייה נרחבת במתחם.
לפי המידע שדלף, הקריה מורכבת ממספר מבנים שנקראים "מכונים". במקום פועל גם תיכון תעשייתי שמכשיר תלמידים במקצועות טכניים, ובוגרי בית הספר משתלבים בעבודות במתחם.
האתר מוגדר כאחד המוגנים ביותר בישראל. יש איסור טיסה קבוע באזור, גדרות, מצלמות ושמירה סדירה. בכל חשד לחדירה למרחב האווירי נגייסים מטוסי יירוט. באירוע יום מלחמת ששת הימים הופל מטוס ישראלי פגוע ליד הקריה על ידי סוללת הוק שהגנה על האתר.
במהלך פעילות הכור דווח על תאונות. ב־14 בדצמבר 1966 נהרג עובד בתאונה לא מקרינה. יש דיווחים לא מאושרים על תאונות נוספות בשנות ה-70. מאז שנות ה-90 הוגשו תביעות של עובדים ובני משפחותיהם בטענה למחלת סרטן בעקבות חשיפה לקרינה. בבית משפט ב-1997 נפסקו פיצויים למשפחה אחת, ובמהלך משפטים הועלו טענות על נתוני קרינה שלא נבדקו כראוי. בשנת 2017 הושגה פשרה לפיצויים ושונו נהלים, אך המדינה לא הוכיחה קשר ישיר בין העבודה למחלה.
ב־2011 קרא פרופ' עוזי אבן לסגור את הכור מטעמי בטיחות. ב־2016 דווח על טיפול שימשיך את פעולת הכור עד 2043. בדיווחים גם נרשמו אלפי פגמים בליבת הכור, אך הרשויות טענו שהם אינם מעידים על בעיה קריטית ושמערכות אחרות הוחלפו. ליבת הכור, לפי פרסומים פנימיים, נמצאת במעקב רציף שכן היא לא ניתנת להחלפה.
בשנת 2015 יצאו שני סרטים תיעודיים שעסקו בבטיחות ובבריאות העובדים באתר.
האתר ליד דימונה נקרא גם הכור הגרעיני בדימונה. המטרה שלו היא מחקר באנרגיה. יש הערכות שהוא קשור גם לנשק גרעיני. ישראל לא מאשרת ולא מכחישה זאת. זה נקרא "עמימות גרעינית" (לא אומרים אם יש נשק).
הכור נבנה בשנות ה-50 בעזרת מהנדסים מצרפת. הוא פעל לראשונה בסוף 1963. בתחילה ישראל סירבה לומר מה זה.
בשנות ה-60 היו פרשיות שחיתות. חלק מהמבנים נבנו מחדש אחרי שהתגלה גנב ותרמיות.
ב־1986 טכנאי לשעבר, מרדכי ואנונו, נתן תמונות ומידע לעיתון. הפרסום הראה שיש באתר פעילויות גדולות.
ב־1988 נחטף אוטובוס שהוביל עובדות לקריה. שלושה עובדים נהרגו. כוחות מיוחדים פעלו כדי לחלץ את הנוסעים.
במלחמה עיראקים ירו טילים לעבר האתר. הטילים לא פגעו.
בשנת 2002 הומלץ לתת לתושבים ליד הכור לוגול (תמיסת יוד) להגנה על בלוטת התריס. ב־2013 חדר כלי טיס קטן מאזורים שכנים וטוס ליד הכור. ב־2018 קראו לקריה על שם שמעון פרס. ב־2021 ראו ביאו־לוויין בנייה חדשה במתחם.
באתר יש כמה מבנים שנקראים מכונים. יש גם בית ספר תעשייתי שמלמד מקצועות טכניים, ותלמידים עובדים שם אחרי הלימודים.
האתר מאוד מוגן. יש גדרות, מצלמות ושמירה כל הזמן. אסור לטוס מעליו. כשיש חשד, שולחים מטוסי יירוט לאזור.
היו תאונות באתר. ב־1966 נהרג עובד בתאונה. מאז הוגשו תביעות רבות של עובדים ובני משפחותיהם בטענה למחלות סרטן. ב־1997 נפסקו פיצויים במקרה אחד. ב־2017 הוסדרו פיצויים נוספים ושונו נהלים, אבל המדינה לא הודתה באופן מלא בקשר בין העבודה למחלה.
יש דיונים אם להאריך את פעולת הכור עד 2043. החוקרים מצאו פגמים בליבה, אבל הרשויות אמרו שאין בעיה שמסכנת היום את האתר.
תגובות גולשים