הרכבה (בוטניקה)

הרכבה היא פעולה שבה מרכיבים ענף שיש עליו אברי ריבוי (כגון עיניים) על ענף ממין אחר מאותה משפחה של צמחים. הענף המורכב נקרא רוכב. הענף שעליו מרכיבים נקרא כנה. הרוכב מתאחה עם הכנה ונהפך לחלק מהעץ.

השימוש בהרכבה נועד לשפר תכונות של הצמח. תכונות הפרי נשארות כשל הרוכב. תכונות השורש והעמידות בקרקע, כמו עמידות למחלות ויכולת לספוג מים ומזון, מגיעות מהכנה. גם עוצמת הצימוח וכמות הפרי מושפעות מהכנה.

עוגן חשוב בבחירת כנה הוא שארות, היכולת של המינים להתאחות ביחד. אם השארות לקויה, ההרכבה עלולה להיכשל והענף ישבר. מינים רחוקים מאוד אינם ניתנים להרכבה זה עם זה.

כנות יכולות להיות מינים שונים מאותה משפחה. במשפחות מסוימות יש עשרות כנות שונות, שמתאימות לקרקע ולאקלים שונים. לעיתים משתמשים בכנות מזַריעות, שתילים שגדלו מזרע.

השילוב השכיח היום של הרכבות הוא לשתי מטרות: ייצור שתילים במשתלות (בעיקר עצי פרי ושתילים של ירקות) והחלפת זנים ישנים בזנים חדשים מבוקשים. בדרך כלל מרכיבים במשתלה, אך אפשר גם להרכיב בעץ בוגר במטע, בעיקר באביב כשמתעורר העץ. מועדי ההרכבה משתנים לפי סוג העץ: הדרים באביב, נשירים סמוך לט"ו בשבט, עצי סובטרופיים בקיץ.

לאחר ההרכבה מקשרים את הכנה לרוכב, ומכסים את אזורי החתך בחומר קרוי כופר. כופר הוא שעווה שנמסת בחום ומגנה על החתך. יש כופרים שמזרזים איחוי ומעכבים צמיחת ענפים.

פאראפילם (parafilm) הוא סרט גמיש שעשוי משעווה. מדביקים פאראפילם סביב הרוכב כדי לשמור על לחות. הפאראפילם מאפשר כניסת אוויר אך מונע אידוי גדול, ולכן מגן על הענף. ענף עטוף היטב בפאראפילם יכול להישאר בחיים גם שבועות רבים.

סבורים שטכניקת ההרכבה פותחה במרכז אסיה בין סוף האלף השלישי לבין האלף הראשון לפני הספירה. ההרכבה סייעה לביות מהיר יותר של עצי פרי. היא אפשרה להגיע לפירות איכותיים יותר ולפזר מינים מאזורי ביות למרכזים אחרים, כשהיוונים והרומאים הפיצו ושיכללו את הטכניקה.

בהלכה נאסר להרכיב מינים שונים זה על זה, איסור זה נקרא כלאיים. מותר להרכיב זנים מאותו מין. המשנה והתלמוד דנים בהרכבה יחד עם הנטיעה והברכה. יש גם שאלות הלכתיות практиיות, למשל מהו דינו של פרי על עץ מורכב, האם הוא פרי של הרוכב או של הכנה. חז"ל ציינו אילו צמחים מותר להכליא ואילו אסורים. פרשנים מסוימים, כגון פר' יהודה פליקס, ראו בדמיונו של יחזקאל את רעיון האיחוי של שני עצים לעץ אחד.

פעולות הגיזום וההרכבה מוצגות לעיתים בפסיפסים ביזנטיים. הפסיפסים מהארץ ומחוץ לה מציגים דייקנות בחקלאות ובהעברת הפרטים, ומשקפים התאמה בין הידע החקלאי העתיק לתיאורים חז"ליים. דוגמאות נמצאו בצרפת, קפריסין ובאתרים בצפון הארץ.

הרכבה היא חיבור של ענף של עץ אחד על ענף של עץ אחר. אברי ריבוי הם חלקים שמהם גדלים ענפים חדשים. הרוכב הוא הענף שמורכבים ממנו. הכנה היא הענף שמקבל את החיבור.

הרכבה עוזרת לקבל פירות טובים ולחזק את העץ. הפרי שגדל יתנהג כמו הרוכב. השורשים והתכונות בעומק האדמה יהיו כמו הכנה. לכן בוחרים כנה מתאימה לקרקע.

לפני שמרכיבים צריך לוודא שיש שארות. שארות פירושה התאמה בין המינים. אם הם לא מתאימים, הם לא יתחברו.

אחרי ההרכבה קושרים את הרוכב והכנה יחד. את החתכים מכסים בכופר. כופר הוא שעווה שמגנה על העץ. משתמשים גם בסרט פאראפילם. פאראפילם הוא סרט שעשוי משעווה. הוא שומר על לחות ומונע ייבוש.

הרכבה הופיעה לפני אלפי שנים במרכז אסיה. השיטה עזרה לאנשים לגדל עצים עם פרי טוב יותר. היוונים והרומאים הפיצו את הטכניקה עוד יותר.

בתורה נאסר להרכיב מינים שונים זה על זה. מותר להרכיב זנים מאותו מין. יש דיונים בתלמוד על נושאים אלה.

בפסיפסים עתיקים רואים ציורים של גיזום והרכבה. אלה מראים איך חקלאים עבדו בעבר.