הרמוניה טונאלית פונקציונלית

הרמוניה טונאלית פונקציונלית היא קבוצת חוקים שהתגבשה בראשית תקופת הבארוק. את החוקים ניסח ז'אן-פיליפ ראמו, והם הובהרו ביצירות הכוראליות של יוהאן סבסטיאן באך. בישראל מלמדים אותם כ"הרמוניה מסורתית" במגמות המוזיקה התיכוניות, והם חשובים לבחינות כניסה לבתי ספר למוזיקה.

הרעיון המרכזי הוא פונקציה הרמונית: המערכת מבוססת על סולם מז'ורי או מינורי. בכל סולם יש דרגות יציבות יותר (כמו הדרגות 1,3,5) ודרגות פחות יציבות. כל דרגה נוטה ל"לפתור" לכיוון יציבות אחרת. למשל, דרגה 7 בסולם דו מז'ור, הקרויה גם "סולמי מוביל" (leading tone), נמשכת מאוד לדרגה 1 (דו) וברוב המקרים עולה בחצי טון כדי להגיע לפתרון.

חוקי ההרמוניה עוסקים באקורדים שבנויים מטרצות (אקורד מז'ורי, מינורי, מוגדל, מוקטן, ספטאקורד ואקורד חסר). ברוב המקרים כותבים יצירות בארבעה קולות: סופרן, אלט, טנור ובס.

בהרמוניה פונקציונלית מחלקים את האקורדים לפי שלוש פונקציות עיקריות:

טוניקה, מרכז היציבות.

דומיננטה, מקור מתח שמוביל חזרה לטוניקה.

סובדומיננטה, תפקידה לפתח ולהוביל לדומיננטה או לטוניקה.

הסדר והמעבר בין האקורדים נקבעים לפי הפונקציות האלה. מהלך טיפוסי ינוע: יציבות -> מתח -> יציבות, למשל I -> IV -> V -> I. מהלך מפורסם בז'אנר הג'אז הוא II -> V -> I (שתיים-חמש-אחת), כלומר סובדומיננט -> דומיננט -> טוניקה.

לאקורד בן שלושה צלילים יש מספר היפוכים. היפוכים אלה נוצרים כאשר מחליפים איזה צליל נמצא בבס. לבס יש חשיבות רבה כי הוא מכתיב את התקדמות ההרמונית.

בהרמוניה המסורתית קיימים כללים רבים להולכת הקולות (העברת התווים בין הקולות). כללים אלה למנוע מחלות הרמוניות לא רצויות ומייצרים זרימה טובה בין הקולות בארבעה קולות.

הרמוניה טונאלית פונקציונלית היא מערכת חוקים למוזיקה. החוקים האלה התחילו בתקופת הבארוק. המלחין ראמו כתב אותם. גם באך השתמש בהם ביצירותיו.

הרעיון הפשוט: יש סולם מז'ורי או מינורי. בתוך הסולם יש תווים יציבים ותווים פחות יציבים. התווים ה"לא יציבים" רוצים לחזור לתו יציב. למשל התו השביעי בסולם דו מז'ור דוחף חצי טון כלפי מעלה אל התו הראשון (הטוניקה).

אקורדים בנויים מטרצות. יש אקורד מז'ורי, מינורי, ועוד אקורדים עם שבעה צלילים. בדרך כלל כותבים בהרמוניה בארבעה קולות: סופרן (המנגינה העליונה), אלט, טנור ובס (התווים הנמוכים).

מחלקים את האקורדים לפי תפקידים:

טוניקה, המקום היציב.
דומיננטה, מייצרת מתח ורוצה להסתיים בטוניקה.
סובדומיננטה, מובילה לדומיננטה או לטוניקה.

מהלך ידוע הוא I -> IV -> V -> I. בג'אז יש מהלך מאוד נפוץ: II -> V -> I.

אפשר להפוך אקורד כך שהצליל התחתון ישתנה. הצליל התחתון (הבס) חשוב.

קיימים כללים פשוטים להעביר תווים בין הקולות. הכללים עוזרים לשמוע מוזיקה חלקה ונעימה.