אמנת וינה בדבר תעבורה בדרכים

אמנת וינה על תעבורה בדרכים היא הסכם בינלאומי שמטרתו לאחד כללי תנועה ולשפר את הבטיחות.
היא הוכנה בכנס של האו"ם בווינה בשנת 1968, יחד עם אמנה על תמרורים.
האומה ממשיכה אמנה קודמת משנת 1949, אמנת ז'נבה; חלק מהמדינות נשארו תחת הוראותיה של ז'נבה.

האמנה מפרטת גם איך צריכים להיראות רישיונות הנהיגה. נספח 6 קובע את מבנה הרישיון הלאומי. נספח 7 מתאר את הרישיון הבין-לאומי, תעודה שמקלה על נהגים לנהוג במדינות אחרות.
הוראות אלה הן הבסיס להכרה בינלאומית ברישיונות של נהגים זרים.

האמנה מחייבת מדינות לשותפות להכיר בכלי רכב רשומים במדינות אחרות. עם זאת, כלי רכב חייבים למלא דרישות מקומיות כדי לנוע בחו"ל.
סין אינה חתומה על אמנת וינה. ברוב המקרים כלי רכב זרים בסין נדרשים לשים לוחיות רישוי סיניות. חובה זו חלה גם על כלי רכב מלוחיות הונג קונג ומקאו.
מצרים גם אינה חתומה. כלי רכב זרים שנכנסים למצרים חייבים ברישום מקומי, ביטוח ולוחיות מצריות.
דוגמה בולטת: כלי רכב ישראליים החוצים לסיני נדרשים לקנות ביטוח מצרי, להוציא רישיון רכב מצרי ולהחליף את לוחיות הרישוי בלוחיות מכס זמניות צהובות עד לצאתם ממצרים.

אמנת וינה היא הסכם בין מדינות על כללי נהיגה בדרך.
היא נוצרה ב־1968 בכנס בווינה. יש גם אמנה על תמרורים.
ישנה אמנה ישנה משנת 1949 שמדיניות רבות עוקבות אחריה.

האמנה אומרת איך נראה רישיון הנהיגה. נספח 6 מגדיר את רישיון המדינה. נספח 7 מגדיר רישיון בין-לאומי. רישיון בין-לאומי הוא תעודה שעוזרת לנהגים לנהוג במדינות אחרות.

מדינות שחתומות בדרך כלל מקבלות כלי רכב מאזורים אחרים.
אבל חלק מהמדינות דורשות חוקים אחרים.
סין לא חתומה. שם כלי רכב זרים צריכים לוחות רישוי סיניות.
גם הונג קונג ומקאו חייבים בזה.
מצרים לא חתומה גם היא. מכוניות שמגיעות למצרים חייבות ביטוח,
רישום ולוחות רישוי מצריות זמניות.
למשל, מכוניות מישראל שעוברות לסיני קונות ביטוח מצרי
ומחליפות לוחות לרישוי מצרי צהוב עד שיוצאות מהארץ.