הרפובליקה האיטלקית (1802, 1805)

הרפובליקה האיטלקית הייתה רפובליקה קצרה בצפון איטליה בין 1802 ל־1805. היא הוקמה על ידי נפוליאון בונפרטה ותמכה בה הרפובליקה הצרפתית.

הרפובליקה זו ירשה את הרפובליקה הציסאלפינית (המדינה שלפניה) ושינתה את החוקה כדי לאפשר לנפוליאון, שהיה הקונסול הראשון של צרפת (המנהיג אחרי המהפכה), להתמנות לנשיא הרפובליקה.

השטח היה כ־42,500 קמ"ר והאוכלוסייה הייתה כ־3.84 מיליון, בחלוקה ל־12 מחוזות. מילאנו הייתה העיר הבירה והמרכז הכלכלי. הכלכלה התבססה על חקלאות דגנים, גידול בקר ותעשיות קטנות, במיוחד ייצור משי.

הדגל שמר על שלושת הצבעים האיטלקיים, אבל בעיצוב פחות מהפכני. סמלו הרשמי נקבע ב־13 במאי 1802. נשקלו גם הסכמים דיפלומטיים, למשל הסכם ידידות ומסחר עם סן מרינו ב־10 ביוני 1802, וקונקורדאט (הסכם בין המדינה לכנסייה) עם הכס הקדוש ב־16 בספטמבר 1803.

הממשלה הקימה משמר לאומי, ז'נדרמריה לאומית (משטרה בעלת אופי צבאי) ומשטרת כספים. הונהגה השיטה המטרית (שיטה למדידת מרחקים ומשקלות). תכננו מטבע לאומי, אך הוא מעולם לא הוטבע בזמן הרפובליקה.

ב־1805, לאחר שנפוליאון הוכרז קיסר צרפת, הוכתר גם כמלך איטליה. הרפובליקה הומרה לממלכה, ונפוליאון שלט כמלך, בעוד בנו החורג אז'ן דה בוארנה שימש כמשנה למלך.

הרפובליקה האיטלקית הייתה מדינה קטנה בצפון איטליה בין 1802 ל־1805. היא הוקמה על ידי נפוליאון בונפרטה.

הרפובליקה ירשה מדינה קודמת שנקראה הרפובליקה הציסאלפינית. מילאנו הייתה הבירה.

אנשים חיו בעיקר מחקלאות. היו גם מפעלי משי קטנים. הדגל הכיל את שלושת הצבעים המוכרים של איטליה.

הממשלה הקימה שומרים שנקראו משמר לאומי ומשטרה. הם החלו להשתמש בשיטה המטרית. תכננו מטבע חדש, אבל הוא לא הוטבע.

בשנת 1805 נפוליאון הפך למלך איטליה. אז המדינה הפכה לממלכה, והמנהיג חשוב אחד היה אז'ן דה בוארנה.