הרצחת וגם ירשת

הביטוי "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?" מתאר עוולה כפולה: עשיית פשע ואז הנאה ממנו. כלומר, לא רק נעשה הנזק, אלא גם מי שעשה אותו מרוויח ממנו.

הביטוי מגיע מסיפור מקראי על כרם נבות היזרעאלי. אחאב רצה בכרם הזה. נבות, בעל הכרם, סירב למכור את נחלתו (נחלה = אדמה שעוברת בירושה). איזבל, אשת אחאב, סיתה את הציבור והשתמשה בראיות כוזבות. נבות הוצא להורג (סקילה = עונש מוות בתקופה ההיא). אחר כך ירשו אחאב ואיזבל את הכרם. הסיפור מדגיש את העוולה של לקיחת תועלת מפירות פשע.

פרשנים רבים רואים את הביטוי כדברי תוכחה (התנצלות נזיפה מוסרית), ולא כשאלה משפטית. יש כאן תזכורת לחוק מקראי ולכלל שלא מענישים פעמיים: אם העונש הוא מוות, לעתים פטורים מעונשים כספיים. עם זאת, רוב החוקרים מסכימים שהביטוי מדגיש את השחיתות והמניע להתעצמות העוולה.

בחוק הירושה הישראלי כתוב שמי שהורשע ברצח המוריש אינו יכול לירוש אותו. בתי משפט השתמשו בביטוי להסביר מדוע אסור לאדם ליהנות מפירות עוול שעשה. בפסק דין בארה"ב (Riggs v. Palmer) נדחה ירושה של נכד שרצח את סבו. בישראל השופט מישאל חשין השתמש בביטוי כדי לנמק החלטה דומה.

הביטוי "הרצחת וגם ירשת" אומר שמישהו עשה רע ואז גם הרוויח מזה. זה נחשב חמור במיוחד.

הסיפור בא מהמקרא על כרם של נבות. המלך אחאב רצה את הכרם. נבות לא רצה לתת אותו. איזבל, אשת המלך, רימה וגרמה לנבות להיהרג. אחרי זה המלך קיבל את הכרם.

חכמים אומרים שהביטוי הוא תוכחה מוסרית. הכוונה היא להראות שהתנהגות כזאת לא מוסרית. יש כלל שמנסה למנוע ענישה כפולה, אבל כאן מדברים בעיקר על העוולה והמוסר.

בישראל יש חוק שאומר שאדם שהרג אדם לא יוכל לירש אותו. שופטים השתמשו בביטוי כדי להסביר את זה. גם בבית משפט בארה"ב הוחלט שלא לתת את הירושה לנכד שרצח את סבו.