הרקולס

הרקולס (ביוונית: Ἡρακλῆς) הוא אחד הגיבורים המפורסמים במיתולוגיה היוונית והרומית. לפי המסורת הוא בנם של זאוס, ראש האלים, ואלקמנה בת התמותה. שורש השם בעברית נקשר ל"תהילת הרה", הרה, אשת זאוס, שנקמה בו ובבנו בגלל הבגידה.

הרקולס נולד ליחסי אהבים שבהם זאוס התחזה לאמפיטריאון, בעלה של אלקמנה. הרה שנאה אותו מרגע לידתו. כבר תינוק נהג להרקולס בכוחות לא טבעיים: כשהרה שלחה נחשים להורגו, הוא שתק אותם בידיו. אירועים כאלה חוזרים בסיפורים ומדגישים את כוחותיו וגם את חוסר השליטה שלו בכעס.

ילדותו ועיצובו כלוחם: אמפיטריאון פחד מהאלימות שלו ושלח אותו לגדול בין רועים. הקנטאור כירון חינך אותו. בבגרותו ניצב הרקולס בפני בחירה מוסרית בצומת דרכים בין ארטה (מידה טובה ותהילה) לבין קקיה (תענוגות ועושר). הוא בחר בתהילה ובמאבק ברוע.

הרקולס נשא לאישה את מגארה, בתו של מלך תבאי, והיו להם מספר ילדים. בהתקף טירוף, שנתפס עליו בגלל השפעתה של הרה, הוא הרג את משפחתו. כדי לפדות את עונשו הלך אל פיתיית דלפי (אורקל), כוהנת שמעניקה ייעוץ נבואי, והיא שלחה אותו לשרת את אוריסתאוס מלך מיקנה ולבצע עבורו משימות. בהמשך נוספו למשימות נוספות, וכך נוצרו "שנים-עשר מעללי הגבורה".

הרשימה כוללת פעולות מסוכנות וכמעט בלתי אפשריות: אריה נמאי, ההידרה מלרנה (נחש רב־ראשי), האיילה מקריניאה, חזיר בר מארימנתוס, ניקוי אורוות אוגיאס, ציפורי סטימפליה, השור מכרתים, סוסות דיומדס, חגורת היפוליטה, עדר הבקר של גריאון, תפוחי ההספרידות וקרברוס, כלב השאול בעל שלושה ראשים.

האריה של נמאה היה בלתי פגיע לכל כלי נשק. הרקולס גילה שנשק רגיל לא עובד, ולכן פתח איתו בקרב ידני. הוא חנק את האריה והשתמש בציפורניו כדי לפשוט ממנו את העור. מאז נהג לעטות את עור האריה כשריון וללבוש את ראשו כקסדה. ניצחונו הוביל למשחקים הנמאים לכבודו.

ההידרה הייתה מפלצת מים עם תשעה ראשים, ואחד מהם בן־אלמוות. כל ראש שנכרת צמח לאחר מכן שיעריים. איולאוס, אחיינו של הרקולס, עזר לו על־ידי צריבה של הצווארים הכרותים כדי למנוע צמיחה מחודשת. הראש הבלתי־קטלני נקבר תחת סלע, ואת חיציו הרקולס הטביל ברעל ההידרה שהפך אותם קטלניים. אוריסתאוס טען מאוחר יותר שהמטלה לא בוצעה כראוי כי הרקולס קיבל עזרה.

הרקלס רדף אחרי האיילה מקריניאה שנה אחת שלמה כדי לא לפגוע בחיה הקדושה לארטמיס והביא אותה למיקנה. הוא ציד חזיר בר מהר ארימנתוס והביאו קשור. ניקוי אורוות אוגיאס בוצע על ידי הארה של מהלך הנהרות כך שהמים שטפו את הלכלוך, אך אוגיאס הכחיש את ההסכם וסירב לשלם. בציד הציפורים מסטימפליה, שהתנפלו על בני אדם עם מקוריהם המתכתי, קיבל הרקולס רעשן נחושת מאתנה והביס אותן.

השור מכרתים הוחרם, הושלט והוחזר; את סוסות דיומדס שאכלו בשר אדם הוא השיב למיקנה אחרי שהן טרפו ידיד שהפקיד אותן; את חגורת היפוליטה קיבל לאחר מריבה עם אמזונות, ובמשימה העשירית לקח את עדר הבקר של גריאון אחרי מסע ארוך עד קצה העולם. בפעולה זו השתמש בספל הזהב של הליוס, אל השמש.

ההספרידות הן נימפות ששמרו על עץ שניטע בגן האלים ושנשא תפוחי זהב, פרי שניתן לאלים בלבד. יש שתי גרסאות לסיפור: באחת הרקולס מוצא את המקום בעזרת נראוס ובאחרת הוא מבקש מאטלס להרים את השמיים במקומו. בסופו של דבר ההספרידות החזירו את התפוחים כי בן תמותה לא יכול לשמור על פירות אלים.

קרברוס הוא כלב השאול בעל שלושה ראשים ושינים מסוכנות, ששמר על שערי ממלכת המתים. הרקולס ירד לשאול (ממלכת המתים), ביקש רשות מהאדס וקיבל אישור להעלות את קרברוס בתנאי שלא ישתמש בנשק. הרקולס הכניע אותו בידיים ולבש את עור האריה על מנת להגן על עצמו. לאחר שהביאו למיקנה החזירו את קרברוס לשאול.

לאחר סיפורי גבורה נוספים, הרקולס התאהב באיולה. דיאנירה, שהייתה מוקדשת לו ולמשפחה, משחה את בגדיו בדם קנטאור שנרעל. היא לא ידעה שזה יפגע בו. כאשר הרקולס לבש את הבגד נדלק עליו רעל והכאיב לו עד מותו. כדי לסיים את סבלו הוא הורה לבנו להצית אש עליה והעלה עצמו על מדורה. גופו עלה לשמיים והפך לאל.

לאחר מותו התקבל הרקולס בין האלים, התפייס עם הרה ונשא את היא, אלת הנעורים. הוא הפך לסמל גבורה ולעיתים גם לפטרון החלשים. מקדשים ופולחנים רבים הוקדשו לו.

שושלות רבות ביוון, כולל המלכים בספרטה ובמקדוניה, ייחסו את מוצאם להרקולס. המיתוס של "הרקלידאה" שימש להסביר ולצדד בכיבושי דורים בפלופונסוס.

הרומאים אימצו את הרקולס כמעט כפי שהוא, ושמו הלטיני Hercules הפך נפוץ. פולחנו הועתק לטריטוריות שונות, וקיסרים רומיים ראו בעצמם דמויות הרקולסיות.

הרקולס מופיע במאות יצירות אמנות, ספרות ופיסול ממקורות יווניים ורומיים ועד לעידן החדש. דמותו מאחדת כוח, אומץ ותככים אנושיים כאחד.

הרקולס הוא גיבור ישן מהסיפורים של יוון ורומי. הוא ילד של זאוס, מלך האלים, ושל אשה בשם אלקמנה. הרה, אשת זאוס, כעסה עליו כי הוא נולד מבגידה.

כשהיה תינוק הרקולס הרג נחשים ששרה שלחה כדי לפגוע בו. הוא היה חזק מאוד. כשהיה גדול למדו אותו לוחמים ונלחם נגד רע.

הרקולס התחתן עם מגארה והיו להם ילדים. בהתקף טירוף הוא פגע בהם. כדי לבקש סליחה הלך להרפתקה ושאל את האורקל של דלפי. אורקל זה היא אישה שנותנת עצות מיוחדות.

האורקל שלחה אותו לעשות עבודות קשות. אלו נקראו שנים-עשר מעללים. בין המטלות היו: האריה מנמאה, ההידרה (נחש עם כמה ראשים), ולהביא את קרברוס, כלב השאול בעל שלושה ראשים.

האריה היה בלתי פגיע לכלי נשק. הרקולס חנק אותו עם ידיו. אחר כך לבש את עורו כשריון.

ההידרה היתה נחש עם כמה ראשים. כל פעם שחתכו ראש אחד צמחו שניים במקומו. אחיינו של הרקולס עזר לו לשרוף את הצוואריים כך שלא יצמחו יותר. הרקולס טימא את חיציו ברעל ההידרה.

הרקולס תפס איילה קדושה בלי לפגוע בה, אילף שור פראי, ניקח אורוות מלך על ידי הסטת נהרות, והפילו ציפורים רעות ברעש. הוא הלך גם עד קצה העולם להביא עדר פרות של ענק בשם גריאון.

הספרידות הן נימפות ששמרו על עצי תפוח זהב. התפוחים היו שייכים לאלים. הרקולס הצליח להשיג אותם, אבל בסוף הפירות חזרו לאלים.

קרברוס הוא כלב השאול עם שלושה ראשים וזנב שנראה כנחש. הרקולס ירד לממלכת המתים וביקש מהאדס להוציא את קרברוס. הוא הרים את הכלב בידיים ולא השתמש בנשק. אחרי שהראה אותו הוא החזירו לשאול.

בסוף הרקולס לבש בגד שנמשח בדם של קנטאור מורעל. הבגד כאב לו עד מוות. כדי להפסיק את הכאב הוא בנה מדורה ועליה לבש את עצמו. אחרי מותו עלו האלים אתו לשמיים והפכו אותו לאל.

הרקולס הופיע בסיפורים, בציורים ובפסלים רבים. אנשים כיבדו אותו בגלל כוחו ותעוזתו.