הצגה קולנועית של השואה התחילה כבר בזמן המלחמה ובמייד לאחריה. צ'רלי צ'פלין הציג בגילוי־לב חלק מחיי היהודים בסרטו הדיקטטור הגדול, אך הסרט הראשון שהתמקד בזוועות המחנות היה הסרט התיעודי "מחנה ההשמדה מיידאנק, בית הקברות של אירופה" של אלכסנדר פורד, שצולם מיד כשהצבא האדום הגיע למחנה ביולי 1944.
בשנת 1945 הודרכו ונדלפו סרטים שהכינו כוחות בעלות הברית. באד שולברג יצר סרט שהתבסס על צילומי הצבא האמריקאי והוקרן במשפטי נירנברג. הבריטים הרכיבו את "זיכרון המחנה" בעזרת צילומים מרגן־בלזן ומחנות אחרים; אלפרד היצ'קוק ערך קטעים מטעם הצבא האמריקאי, אבל הסרט לא הושלם אז. חלקים ממנו שימשו בסרטים אחרים, ובגרסה סופית הוקרנו הקטעים רק ב־2015. במקביל הופק הסרט התעמולתי־אמריקאי "טחנות המוות" של בילי ויילדר, שהציג את המראות כדי להמחיש לגרמנים את הרוע הנאצי.
בשנות ה־40 וה־50 החלו להופיע גם סרטים על ההשמדה שהעלו את הדיון הציבורי. סרטים בולטים מאותה תקופה כללו את "מוריטורי" (1948) ו"לילה וערפל" שהשתמש בקטעים מתיעוד המחנות. יוצא דופן בישראל היה הסרט "המכה ה-81" (1974) שהתמקד בעדויות הניצולים במשפט אייכמן.
עיבודים נרחבים של השואה למסך הגיעו מאוחר יותר. המיני‑סדרה האמריקאית "שואה" (1978) עוררה שיח רחב, קלוד לנצמן יצר את האפוס התיעודי "שואה" (1985) שהשפיע מאד, וב־1993 יצא להיט המסחרי והביקורתי "רשימת שינדלר" של סטיבן ספילברג.
סרטי דרמה על השואה מבוססים בדרך כלל על אירועים אמיתיים או על ספרים. דוגמה היא "הפסנתרן", המבוסס על ספרו של ולדיסלב שפילמן, ו"הבריחה מסוביבור", המבוסס על מרד במחנה סוביבור.
יש ויכוח מתמשך האם קולנוע יכול לייצג את אימי השואה בצורה ראויה. ניצולים ותיאולוגים טענו כי מדיום חזותי עלול להדהות או לפשט את הזוועות. דרמטיזציה יכולה להרחיק מהדיוק ההיסטורי, ויש חשש ששימוש לרעה יכול לסלף או להכחיש זיכרון ההשמדה.
לא כל סרטי השואה מציגים יהודים באופן מרכזי. יש סרטים שמתרחשים באותה תקופה ומציגים דמויות אחרות, כמו הסרט "אמן" על קצין אס אס שהתנגד לפעולות ההשמדה. יש גם סרטים שמתמקדים בסיפורי חיסון והסתרה, לדוגמה הסרט על הילדים שהוסתרו בכפר הצרפתי לה שמבון‑סור‑ליניון.
לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה עשו יוצרים סרטים על השואה. השואה היא רצח העם של היהודים בזמן המלחמה.
צ'רלי צ'פלין הראה חלק מהמצב בסרטו הדיקטטור הגדול. הסרט התיעודי הראשון על מחנה ההשמדה מיידאנק צולם על ידי אלכסנדר פורד כשהצבא האדום הגיע למחנה ביולי 1944. הצבא והעיתונות צילמו את המחנות והראו את התמונות במשפטי נירנברג.
הבריטים והרשויות יצרו את הסרט "זיכרון המחנה" בעזרת צילומי שחרור המחנות. חלקים ממנו נכללו בסרטים אחרים. סרט אמריקאי בשם "טחנות המוות" הוכן כדי להמחיש לגרמנים את פשעי הנאצים.
מאוחר יותר יצאו סרטים גדולים על השואה. המיני־סדרה "שואה" (1978) והסרט התיעודי הארוך "שואה" (1985) נחשבו לחשובים. ב־1993 יצא "רשימת שינדלר", שזכה לתשומת לב רבה.
סרטי דרמה על השואה מבוססים לעתים על ספרים. למשל "הפסנתרן" מבוסס על ספר של ניצול אמיתי.
יש מי שאומרים שסרטים לא יכולים להראות את כל הזוועות באמת. לפעמים סרטים מפשטים דברים קשים. יש צורך בזהירות כשמציגים נושאים כאלה.
יש גם סרטים שעוסקים בתקופה אך לא מראים יהודים כדמויות ראשיות. דוגמה היא סרט על קצין אס אס שהתנגד לרצח. יש סרטים על ילדים שהוסתרו בכפר צרפתי.
תגובות גולשים