השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה (ברומאני: פוראימוס, Porajmos, "הטריפה") הייתה חלק מרדיפות הנאצים נגד צוענים. המדיניות כלפי בני הרומה והסינטי (שתי קבוצות של צוענים) הייתה לא אחידה. במלחמה נרצחו מאות אלפי צוענים; ההערכות הרווחות הן בין כ-220,000 ל-500,000 קורבנות, אם כי חוקרים צוענים כמו איאן האנקוק טוענים עד למיליון וחצי.
הצוענים סבלו מרדיפות רבות באירופה במשך מאות שנים. לפני עליית הנאציזם כבר הוקמו משרדים שאירגנו מדיניות מפלה כלפיהם. האידאולוגיה הנאצית נתקלה בקושי: שפת הרומאני והמוצא ההודי של הצוענים שייכים למשפחת השפות האינדו‑אירופיות, מה שעמד בניגוד לתפיסת "אריות" טהורות. נאצים כמו האנס גינתר פתרו זאת על ידי חלוקת הצוענים בקטגוריות גזעיות. חלק הוגדרו "טהורי דם", וחלק נחשבו מעורבים או מסכנים לטוהר הגזע.
בשנות ה-30 הוקמו גופים מחקריים בגרמניה, כמו מחלקת L3, שעשו ראיונות ובדיקות רפואיות כדי למיין צוענים. הוצעו פתרונות אכזריים כמו עיקור, עבודת כפייה או שליחה למחנות עבודה. בחוקים של 1936 הורחבו חוקי נירנברג גם אליהם, וזכויות קניין והצבעה נשללו. חלק נשלח למחנות ריכוז עוד לפני המלחמה, וסומנו כ"יסודות אנטי‑חברתיים".
כמו היהודים, גם צוענים נכלאו בגטאות ונשלחו למחנות ריכוז והשמדה. צוותי האיינזצגרופן רצחו קבוצות נודדות בשטח. ההחלטה להשמיד רמות גדולות של צוענים התקבלה בהוראות בכירות; למשל ב-16 בדצמבר 1942 הורה הימלר לשלוח לאושוויץ צוענים שנחשבו לגזרים למוות. ב-15 בנובמבר 1943 ציווה שהצוענים יטופלו ברמה שוות ערך לזו של היהודים.
במדינות בשליטת גרמניה ושלטונות משניים התרחשו טבחי צוענים גם שם. במחנה יאסנובאץ שבקרואטיה נרצחו עשרות אלפי צוענים, ולעתים הותירו שארים לעבודת קבורה. ממשלות כמו הונגריה ורומניה העבירו צוענים לגרמניה או לטרנסניסטריה; ברומניה נפטרו כ-11,000 מתוך כ-25,000 שנשלחו לשם.
מדיניות הרדיפה השתנתה לפי מקום: לעתים השמדו את כולם, ולעתים ניסו להבחין בין סוגי צוענים ולטפל בהם אחרת. בחלק מהמקרים צוענים שירתו בצבא או בעבודות תעשייתיות וקיבלו יחס מקל יותר, אך רבים אחרים נשלחו לעבדות ולמקומות מסכנים. יום הזיכרון להשמדת הצוענים מצוין מדי שנה ב-2 באוגוסט, לזכר מבצע ההשמדה במחנה הצוענים באושוויץ ב-1944.
השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה נקראה ברומאני פוראימוס. פוראימוס פירושו "הטריפה" או חורבן.
צוענים הם קבוצות כמו רומה וסינטי. הם נדדו ברחבי אירופה. הנאצים רדפו אותם, כי ראו בהם בעיה. בשנות ה-30 נעשו חוקים שהחרימו אותם. חוקרים נאספו ושאלו צוענים כדי "למיין" אותם.
במלחמה גורשו צוענים לגטאות ולמחנות. רבים נרצחו במקום על ידי פלוגות ירי. אחרים נשלחו למחנות השמדה כמו אושוויץ. ההערכות שונות, אבל היסטוריונים אומרים שמאות אלפי צוענים נרצחו. חוקרים אחרים טוענים שזה יכול היה להיות יותר.
מדינות שיתפו פעולה ושלחו צוענים למחנות. ביום 2 באוגוסט נחגג זיכרון לצוענים שנהרגו. חשוב לזכור את האנשים האלה וללמוד מהכאב שלהם.
תגובות גולשים