השען העיוור

השען העיוור (The Blind Watchmaker) הוא ספר של ריצ'רד דוקינס. הספר פורסם ב-1986. דוקינס תומך בתורת האבולוציה באמצעות ברירה טבעית. ברירה טבעית היא התהליך שבו תכונות שמאפשרות הישרדות והרבה צאצאים מועברות לדורות הבאים. הספר גם מגיב לביקורות על ספרו הקודם, הגן האנוכי, ומעמיד את הגנים במרכז ההסבר האבולוציוני.

דוקינס בוחר בשם הספר בעקבות אנלוגיית השען של וויליאם פיילי. פיילי טען שמורכבות החיים מצביעה על מעצב תבוני. דוקינס מסביר שהברירה הטבעית פועלת בלי תכנון מרכזי, ולכן היא "שעון עיוור" שמייצר מורכבות בהדרגה.

דוקינס מסביר שכאשר מנסים ליצור סדר רק באמצעות מקריות, ההסתברות היא זניחה. הוא משתמש בניסוי מחשבתי שמדמה הקלדה מקרית כדי להראות זאת. עם זאת, כאשר מוסיפים בחירה לא מקרית ביחד עם שינויים מקריים, השגת סדר מהירה מאוד.

דוגמה מוכרת היא "תוכנת הסמור". התוכנה שומרת תווים נכונים במשפט ומחליפה את השאר באופן אקראי. כך מגיעים למשפט המטרה במהירות של כמה עשרות חזרות. ההדגמה ממחישה את ההבדל בין מקריות טהורה לבין מקריות שמשולבת בסלקציה חוזרת.

דבר חשוב: התוכנה יודעת את המטרה מראש. בתהליך אבולוציוני אין מטרה כזו. עם זאת, גם בתוכנה וגם באבולוציה יש שילוב של שינויים מקריים ומסננים לא מקריים, וזה מייצר התפתחות של מורכבות.

דוקינס מציג גם דוגמאות כמו "ביומופרים", תוכנות שמייצרות צורות דמויי־עצים או בעלי־חיים לפי כמה גנים פשוטים. גנים אלה הם הוראות שמגדירות מאפיינים כמו אורך או זווית הענפים. מוטציות מקריות בגנים, יחד עם סלקציה, מניבות מגוון רב של צורות.

העין, טוען דוקינס, התפתחה בשלבים קטנים. שלב ראשוני יכול להיות תא רגיש לאור. כבר שלב כזה מועיל לעומת עיוורון מוחלט. כתוצאה משינויים מצטברים נוצרה מערכת מורכבת יותר: גומה שמצביעה על כיוון האור, ואז עדשה לשיפור המיקוד. דוקינס מתמודד עם הטענה שהעין "כל או כלום" ועל כך שהוא מראה שדרגות ביניים יכולות להיות שימושיות.

דוקינס מדגיש שגם שיפור קטן בראייה יכול להשפיע רבות על הישרדות. לכן שלבי־ביניים ביכולת הראייה הם בעלי ערך אבולוציוני.

הסוואה אינה חייבת להיות מושלמת כדי להועיל. דמיון חלקי לעלה או לענף יכול להספיק בתנאי תאורה גרועים או מרחק רב. מקלונאים ודומיהם ממחישים איך דמיון מצטבר לאורך דורות יכול להוביל להסוואה משופרת. דוקינס מסביר ששילוב של שינויים קטנים וסלקציה מסבירים את התופעות האלה.

השען העיוור הוא ספר של ריצ'רד דוקינס. הספר יצא לאור ב-1986. דוקינס מסביר איך בעלי חיים משתנים עם הזמן. שינוי זה קורה בעזרת ברירה טבעית. ברירה טבעית היא תהליך שבו היצורים שמתאימים יותר שורדים ומולידים יותר ילדים.

דוקינס מראה שמקריות בלבד לא תייצר סדר סביר. אבל שילוב של שינוי מקרי ובחירה חוזרת מייצר סדר מהר. הדוגמה היא "תוכנת הסמור". התוכנה שומרת אותיות נכונות ומשנה את השאר. כך היא מגיעה למשפט המטרה במהירות.

יש גם תוכנות שמייצרות ציורים של "יצורים". ה"גנים" בתוכנה הם הוראות פשוטות. שינויים קטנים בגנים יוצרים צורות שונות, כמו עצים או חרקים.

העין יכלה להתחיל כתא רגיש לאור. תא כזה כבר עוזר ליצור יתרון. בהדרגה נוצרו גומה, ואז עדשה טובה יותר. כל שלב עוזר קצת יותר.

חרקים דומים לעלים או לענפים. גם דמיון קטן יכול להטעות טורפים מרחק או בתנאי אור גרועים. דמיון כזה מצטבר בדורות ויכול להפוך להסוואה טובה יותר.