"השערת הצנזורה הקוסמית" הוצעה ב-1969 על ידי רוג'ר פנרוז. היא טוענת שכל סינגולריות כבידתית נמצאת מאחורי אופק אירועים. סינגולריות היא נקודה שבה הצפיפות של החומר נוטה לאינסוף. אופק אירועים הוא הגבול סביב חור שחור שממנו אין בריחה לצופה חיצוני.
בשנת 1965 הראה פנרוז, בשיטות טופולוגיות, שבכל חור שחור קיימת לפחות סינגולריות אחת. בתוך אופק האירועים המבנה של המרחב-זמן משתנה, כך שגם תנועה בזמן מובילה בסופו של דבר אל הסינגולריות.
השאלה המרכזית היא האם כל סינגולריות מוקפת תמיד באופק אירועים. אם לא כן, תיתכן "סינגולריות עירומה" - סינגולריות נראית מחוץ לחור השחור. לפי "משפט האין-שיער" חור שחור שחיצוני מזוהה רק על פי המסה, המטען והתנע הזוויתי שלו. לכן מבחינת צופה חיצוני אין מידע נוסף על הסינגולריות.
סינגולריות עירומה יוצרת פרדוקס רעיוני. דוגמה: אם עצמים שונים מגיעים לסינגולריות בזמנים שונים, איך יתאמו המידע שלהם שם? האם הם נפגשים בזמן שונה? הפרדוקס מצביע על בעיה במבנה המרחב-זמן אם סינגולריות כזו קיימת.
ההשערה החלשה של פנרוז אומרת שסינגולריות עירומה לא תתרחש, לפחות מבחינת צופים מחוץ לאופק האירועים. יש להבחין שסינגולריות כמו המפץ הגדול לא יוצרת פרדוקס כזה, כי הזמן שם לא מוגדר בצורתו הרגילה.
ב-1978 הציע פנרוז גרסה חזקה יותר: אף צופה שעליו חלה תורת היחסות הכללית לא יוכל לראות סינגולריות עירומה. המשמעות היא ששמירת העקביות של תורת איינשטיין נשמרת בכל מקום. לצד זאת נדרשת תאוריה חדשה, "כבידה קוונטית", שתתאר את האזור סביב הסינגולריות.
אפשרות אחרת היא שאין נקודות סינגולריות פרט להתחלתיות ולסופיות של היקום. אפשרות זו פחות מקובלת, בגלל שיש עדויות רבות לחורים שחורים.
הגרסאות החלשה והחזקה של ההשערה נשארות בלתי מוכחות. עד 2010 לא נמצא פתרון ברור. ב-1993 הדמיות ממוחשבות הראו אפשרות ליצירת סינגולריות עירומה בעזרת שדה סקלרי (חלקיקים ללא מסה שסיבובם אפס), אך התנאים שהובילו לזה היו מיוחדים מאוד. שינוי קטן בתנאי ההתחלה מנע את היווצרות הסינגולריות העירומה, ולכן התוצאה לא הוכיחה שהיא "גנרית".
בשנת 1991 סטיבן הוקינג תמך בהשערת הצנזורה הקוסמית. ג'ון פרסקיל וקיפ תורן היו נגדו. הוסכם כי המפסיד יקנה פרס לבן־זכייה קטן. לאחר פרסום ההדמיות דרשו פרסקיל ותורן את הפרס. הוקינג ויתר רק ב-1997, וטען שעניינים טכניים מנעו הסכמה מוקדמת. הוא שלח חולצה עם הכתובת "Nature Abhors a Naked Singularity". בשנת 1997 הוחלט על תנאי התערבות חדשים, שכללו דרישה לתנאי התחלה גנריים והודאה כנה בהפסד.
הפיזיקאי רוג'ר פנרוז הציע ב-1969 רעיון בשם השערת הצנזורה הקוסמית. הוא אמר שסינגולריות בדרך כלל מוסתרת בתוך חור שחור. סינגולריות היא נקודה שבה החומר מרוכז מאוד מאוד. חור שחור הוא מקום בחלל שחומר ואור לא יכולים לברוח ממנו. אופק אירועים הוא קו הגבול סביב חור שחור.
השאלה היא האם סינגולריות יכולה להיות גלויה. סינגולריות גלויה קוראים לה "סינגולריות עירומה". זו בעיה כי היא יוצרת סתירות בזמן ובמיקום.
ההשערה החלשה אומרת שסינגולריות עירומה לא תופיע בצד החיצוני של חור שחור. יש סינגולריות כמו המפץ הגדול בראשית היקום. היא שונה ולא יוצרת את אותו הבעיות.
הגרסה החזקה אומרת שאפילו צופה בתוך חור שחור לא יראה סינגולריות עירומה. רעיון זה שומר על חוקי איינשטיין. אבל כדי להבין מה קורה ליד הסינגולריות צריך תאוריה חדשה, שנקראת כבידה קוונטית.
עד כה לא הוכיחו ולא הפריכו את ההשערה. ב-1993 הדמיות מחשב הראו סינגולריות עירומה תחת תנאים מאוד מיוחדים. אם משנים תנאי התחלה אחד, הסינגולריות לא נוצרה.
בשנת 1991 סטיבן הוקינג תמך ברעיון. שני פיזיקאים אחרים היו נגדו. הם התערבו על פרס קטן. הוקינג ויתר בסופו של דבר ב-1997 ושלח חולצה עם כיתוב מצחיק על סינגולריות עירומה.
תגובות גולשים