השימוש ההמוני בטלפונים סלולריים הוביל לבדיקות רבות של ההשפעות הבריאותיות של הקרינה שהם משדרים. תקשורת סלולרית מתבצעת על ידי שידור גלי רדיו או מיקרוגל, קרינה אלקטרומגנטית, בין הטלפון לאנטנה. הקרינה הזו היא בלתי־מייננת (כלומר, בתדירותה היא לא מספיקה ליינן אטומים ולגרום לשברים ישירים ב‑DNA). ההשפעה הוודאית היחידה של קרינה בלתי־מייננת על רקמות היא חימום, כאשר אנרגיה נספגת והופכת לחום.
אופן הפעולה של הקרינה על חומר תלוי בתדירותה. על פי עקרונות פיזיקליים, קרינה בתדירויות גבוהות עלולה ליינן (להסיר אלקטרונים), ולכן מיון בין "מייננת" ל"בלתי־מייננת" חשוב להערכת סיכונים. קרינת הטלפונים הסלולריים נמצאת רחוק משדה הקרינה המייננת, ולכן היא לא יכולה לגרום לנזק מצטבר ל‑DNA בדומה לקרינה מייננת.
חלק מהקרינה נספג ברקמות וגורם לחימום דיאלקטרי, תנועה של מולקולות תחת השדה החשמלי. דוגמה מוכרת היא התנור המיקרוגל, שמחמם מזון בעוצמות גבוהות. עוצמת השידור של טלפונים סלולריים נמוכה מאוד, ולא נוצר חימום מדיד ברקמות במצב שימוש רגיל. תחושת החום שנרגיש בטלפון בדרך כלל נובעת מהסוללה ומהמעבד, לא מבליעת קרינה. ניסויים וטענות על טיגון ביצה באמצעות טלפון הוכחו פעמים רבות כמזויפים.
כדי להעריך חימום מקומי הומצא מדד ה‑SAR (Specific Absorption Rate). SAR מודד כמה ואט נבלעים לכל קילוגרם רקמה. במדינות שונות נקבעו מגבלות SAR; תקן ה‑FCC בארצות הברית קובע גבול של 1.6 ואט לקילוגרם למדידה בראש.
חוקרים ערכו מחקרים רבים בחיפוש אחר קשר בין חשיפה לקרינה לבין מחלות, בעיקר גידולים סרטניים. רוב ארגוני הבריאות הגדולים מציינים שאין הוכחה לקשר ברור. עם זאת, בשנת 2011 הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) דירגה את קרינת התדרים הרדיו כ"יתכן מסרטן" (קבוצה 2B), כלומר יש ראיות מוגבלות ולא חותכות. כמה מדינות וגורמי בריאות נוקטים בעקרון הזהירות המונעת וקוראים להפחית חשיפה, במיוחד אצל ילדים.
אפשר להפחית חשיפה פשוטים: להשתמש בדיבורית או באוזניות, לא לשאת את הטלפון קרוב לגוף בכיס, ולצמצם את משך השיחות. הימנעות משיחות במקומות סגורים ממתכת יכולה להפחית שידור בעוצמה גבוהה.
בשוק נמכרים מוצרים שמבטיחים להפחית קרינה או להגן מפניה. אין הוכחה מדעית לכך, ורשויות אכיפה בארצות רבות הזהירו מפני פרסומות מטעות. בישראל שווקו בעבר מדבקות ומוצרי טיעון דומים; שיפור בתלונות כמו כאבי ראש מיוחס בסבירות גבוהה לאפקט הפלצבו ולא להשפעה פיזית של המדבקה.
טלפונים סלולריים משדרים אנרגיה שנקראת קרינה. קרינה זו היא בלתי־מייננת. זה אומר שהיא לא חותכת אטומים ולא שוברת ישירות את ה‑DNA.
הדבר היחיד שידוע בוודאות שקרינה כזו עושה הוא לחמם מעט רקמות. זה קורה כאשר הגוף סופג אנרגיה והופך אותה לחום. תנור מיקרוגל מחמם כך. טלפון רגיל לא משדר מספיק חזק כדי לחמם אותנו. הטלפון מחמם בדרך כלל בגלל סוללה או המעבד שלו.
התדירות של הקרינה קובעת איך היא פועלת על חומרים. קרינת הטלפון רחוקה מאוד מקרינה שיכולה ליינן אטומים.
מדד שנקרא SAR בודק כמה אנרגיה נספגת ברקמה. מדינות קובעות גבולות כדי לשמור על בטיחות.
רוב ארגוני הבריאות לא מצאו ראיות ברורות שקשרו את קרינת הטלפונים למחלת הסרטן. עם זאת, קבוצה מדעית חשבה שאולי קיים קשר אפשרי. לכן יש המלצות להיזהר במיוחד אצל ילדים.
אפשר להשתמש באוזניות או בדיבורית. לא לשים את הטלפון בכיס ליד הגוף. לקצר שיחות.
יש מוצרים שמבטיחים להגן מפני קרינה. אין הוכחה שהם עובדים. לפעמים אנשים מרגישים טוב יותר אחרי השימוש בגלל אפקט פסיכולוגי בלבד.
תגובות גולשים