התיקון העשירי לחוקת ארצות הברית

התיקון העשירי לחוקת ארצות הברית (Tenth Amendment) הוא התיקון האחרון במגילת הזכויות. הוא קובע שסמכויות שלא ניתנו במפורש לממשלה הפדרלית בחוקה, נשמרות למדינות או לעם.

"The powers not delegated to the United States by the Constitution, nor prohibited by it to the States, are reserved to the States respectively, or to the people."

"סמכויות אשר לא ניתנו לארצות הברית מכוח חוקה זו, או לא נאסרו מכוח חוקה זו על המדינות, הן סמכויות הנתונות למדינות השונות או לעם."

יש מחלוקת לגבי המשמעות של התיקון: ליברטריאנים טוענים שהוא מגביל את מעורבות הממשלה הפדרלית בתחומים כמו חינוך, בריאות, תעסוקה, איכות סביבה ורווחה. מצד שני, בית המשפט העליון בפסק דינו בארצות הברית נגד ספראג (1931) קבע שהתיקון לא מוסיף דבר לחוקה.

בעשורים שאחרי הניו דיל של רוזוולט, הקונגרס השתמש בפסקת המסחר ובפסקת הסעד הכללי כדי להצדיק חוקים ופיננסים פדרליים. הממשלה הפדרלית גם כופה מדיניות על ידי תנאי מימון למדינות. דוגמה בולטת היא חוק שהשפיע על מהירות נסיעה על ידי הגבלת קבלת כספי כבישים פדרליים.

בשנת 1995 בית המשפט ביטל חוק פדרלי שאסר נשיאת נשק בקרבת בתי ספר (ארצות הברית נגד לופז). בית המשפט קבע שחוק זה אינו נתמך בסמכויות החוקה, ופסק הדין לא התייחס לתיקון העשירי.

התיקון העשירי לחוקת ארצות הברית אומר: מה שהחוקה לא נתנה לממשל הפדרלי, נשאר למדינות או לעם.

"The powers not delegated to the United States by the Constitution, nor prohibited by it to the States, are reserved to the States respectively, or to the people."

"סמכויות שלא ניתנו לארצות הברית מכוח חוקה זו, נשמרות למדינות או לעם."

לא כולם מסכימים על המשמעות. חלק טוען שהממשלה הפדרלית לא צריכה להתערב בחינוך ובריאות. אחרי תוכנית הניו דיל, הקונגרס (בית הנבחרים של המדינה) השתמש בכללים אחרים כדי להעביר חוקים.

הממשלה לעיתים מבקשת ממדינות לעשות חוק מסוים על ידי מתן או מניעת כסף. לדוגמה, היא כן יכלה להשפיע על חוקים של מהירות בכבישים דרך מימון.

בשנת 1995 בית המשפט ביטל חוק פדרלי שאסר נשק ליד בתי ספר. בית המשפט אמר שחוק זה לא נתמך בחוקה.