התיקון ה-11 לחוקת ארצות הברית

התיקון ה-11 לחוקת ארצות הברית נותן למדינות חסינות (הגנה מפני תביעה) מול בתי משפט פדרליים. זאת אומרת שאזרח של מדינה אחרת או אזרח זר לא יכול לתבוע מדינה אמריקאית בבית משפט פדרלי. תביעות כאלה צריכות להיעשות בבתי המשפט של אותה מדינה.

"הסמכויות השיפוטיות של ארצות הברית לא תקפנה תביעות משפטיות נגד אחת המדינות על ידי אזרחי מדינה אחרת או אזרחים של מדינה זרה."

"The Judicial powers of the United States shall not be construed to extend to any suit in law or equity, commenced or prosecuted against one of the United States by Citizens of another State, or by Citizens or Subjects of any Foreign State."

התיקון נולד כתוצאה מפסיקה של בית המשפט העליון מ-1793, שקבעה שיש לבית המשפט הפדרלי סמכות לדון בתביעות אזרחים נגד מדינות. הקונגרס הגיב והעביר את התיקון ב-4 במרץ 1794, והמדינות אישרו אותו ב-7 בפברואר 1795. בית המשפט העליון אף קבע שהחסינות חלה גם כאשר אזרחים של המדינה תובעים אותה.

בסוף המאה ה-20 ניצלו אוניברסיטאות בבעלות מדינות את התיקון כדי להימנע מתביעות על הפרת פטנט (פטנט = זכות הרשומה על המצאה) בית המשפט איפשר להן חסינות גם בתיקים כאלה. לאורך השנים היו ניסיונות לחוקק שינויים שיחייבו מדינות לוותר על חסינות זו כדי לאכוף פטנטים.

התיקון ה-11 מגן על מדינות בארצות הברית מפני תביעות בבתי משפט פדרליים. חסינות היא הגנה שמונעת מאנשים לתבוע את המדינה בבית משפט פדרלי. אם רוצים לתבוע מדינה, עושים זאת בבית המשפט של אותה מדינה.

"הסמכויות השיפוטיות של ארצות הברית לא תקפנה תביעות נגד אחת המדינות על ידי אזרחים של מדינה אחרת או אזרחים זרים."

"The Judicial powers of the United States shall not be construed to extend to any suit ..."

הכל התחיל אחרי פסק דין ב-1793. הקונגרס הציע את התיקון ב-1794. המדינות אישרו אותו ב-1795. מאוחר יותר אוניברסיטאות שבבעלות מדינות השתמשו בחסינות כדי להגן על עצמן מתביעות על פטנטים. פטנט זה זכות על המצאה.