שארל פורייה

פרנסואה מארי שארל פורייה (1772, 1837) היה הוגה דעות צרפתי ונחשב לאחד מאבות הסוציאליזם האוטופי.

נולד במשפחת סוחרי בדים בבזנסון. אביו מת כשהיה צעיר, ופורייה נועד לרשת את העסק. הוא עבר לליון ללמוד מסחר, אך חינוך קתולי וחוויותיו כמתמחה גרמו לו להתנגד לדת הנוצרית הממוסדת ולעולם המסחר, שאותו ראה כמלא רמייה. דודו פחת את עזבונו, וב-1793 אבדו רוב רכושו כאשר ליון נכבשה על ידי היעקובינים. הוא נכלא לזמן קצר, שירת בצבא ואז עבד כסוכן נוסע באזור מרסיי. בנסיבות אלה פיתח תפיסות נגד התחרות החופשית. ב-1808 פרסם את חיבורו המרכזי על היקום, האנושות וההיסטוריה. באפריל 1837 עבר לפריז ומת שם באוקטובר.

פורייה דחה את רעיון ההתיעוש וטען שהתעשייה המודרנית היא שגעון חולף. הוא תקף את מעמד הסוחרים וראה בקפיטליזם אנרכיה שמובילה לניצול העובדים. הפתרון בעיניו היה התארגנות אנושית רצונית וחלופה כלכלית.

הוא הציע לחלק את החברה ל'פאלנגות', יחידות שיתופיות אוטרקיות (עצמיות מבחינה כלכלית) של כ־1,600 איש. בתוך הפאלנגה יהיו קבוצות עבודה קטנות שנועדו להתחרות אחת בשנייה לטובת שיפור הייצור. החברים יתאגדו במבנים גדולים שנקראו 'פלנסטרי', בתים משותפים שיספקו מגורים, מזון, חינוך ותרבות.

פורייה תמך בקניין פרטי במידה, אבל רצה לשלב אותו בתכנון ושיתוף. הוא הציע חלוקת הכנסה בתריסרית: חמש יחידות לעבודה, ארבע להון (מניות) ושלוש לכישרון או אחריות. כך גם עניים יוכלו לצבור מניות וליהנות מהכנסה. בנוסף, ראה חשיבות בשינוי ארגון העבודה: לא לעבוד יותר משעתיים רצוף ולעבור בין מלאכות לפחות ארבע פעמים ביום, כדי למנוע שעמום.

הוא קידם שוויון בין גברים לנשים בכך שהן יכולות להיות בעלות מניות וחברות מלאות בקהילה.

פורייה לא יזם פלנסטרי מצליח בחייו. תלמידיו הביאו את רעיונותיו לארצות הברית, ושנות ה-1830, 1840 ראו עשרות ניסיונות קומונליים שהואשרו בהשראתו. ההערכות מדברות על כ־50 ניסיונות וכ־200,000 משתתפים. רוב הקומונות קרסו במהירות; רק שלוש החזיקו מעמד יותר מחמש שנים: פאלנגה בוויסקונסין (כ־5 שנים), חוות ברוק (6 שנים) ופאלנגה בניו ג'רזי (כ־14 שנים).

הסיבות הכישלון כללו חוסר הון ותכנון, חוסר ניסיון חקלאי בקרב המתיישבים, בחירות קרקעות לא מתאימות, קונפליקטים חברתיים ונטישות שגרמו לקשיים כלכליים.

פורייה הביע עמדות אנטישמיות. הוא התנגד לשוויון זכויות ליהודים וטען שהם בתרבותם עסקו במסחר ובניצול. בכתביו, בין השאר "עולם חדש" (1829) ו"התעשייה המדומה" (1833), קרא להגביל את מעורבותם במסחר ולעודד השתלבותם בעבודה חקלאית ותעשייתית. הוא גם המליץ על תוכניות חינוכיות לשינוי אורח חייהם ולעמיסת אידאולוגיה שתשנה את זהותם הקהילתית. כמה מתלמידיו, כמו אלפונס טוסנל ופייר-ז'וזף פרודון, המשיכו לגבש רעיונות סוציאליסטיים תוך אלמנטים של אנטישמיות.

פרנסואה פורייה (1772, 1837) היה הוגה דעות צרפתי.

נולד במשפחה של סוחרי בדים. אביו מת כשהיה ילד. הוא למד מסחר בליון. שם איבד הרבה מרכושו בזמן המהפכה. הוא היה לכוד לזמן קצר ועבד אחר כך כסוכן נוסע. ב-1808 פרסם חיבור חשוב. ב-1837 עבר לפריז ומת שם.

פורייה לא אהב את המסחר והקפיטליזם. הוא רצה שבני אדם יחיו בקהילות שיתופיות שנקראות פאלנגות (קהילה של אנשים שחיים ועובדים יחד). בכל פאלנגה היו בתים גדולים שנקראו פלנסטרי (בתים משותפים עם כל הצרכים).

הרעיון שלו היה שכל אחד יעבוד כמה זמן ויעבור בין עבודות. כך לא יהיה משעמם. הוא רצה גם שמשאבים וחלק מהרווח יחולקו לפי עבודה, לפי הון ולפי כישרון. נשים יכולות להיות שוות ולחיות בעבודות שונות.

פורייה לא בנה פאלנסטרי בחייו. אחרי מותו הוקמו בארצות הברית כמה קומונות שניסו ליישם את רעיונותיו. רוב הניסיונות נכשלו מהר. רק שלוש קומונות החזיקו זמן רב.

הסיבות לכישלון היו חוסר כסף, חוסר ניסיון בחקלאות, חילוקי דעות ועזיבת אנשים.

פורייה לא הסכים לשוויון זכויות ליהודים. הוא האשים אותם במסחר ובהתנהגויות שלדעתו היו זדוניות. הוא הציע להגביל את עיסוקם במסחר ולעזור להם לעסוק בחקלאות ובעבודה תעשייתית. רעיונות אלה היו פוגעניים כלפי היהודים.