התנ"ך בתרבות

התנ"ך הוא הספר הנפוץ והמתורגם ביותר בעולם. רובו תורגם לכ-300 לשונות, וחלקים ממנו לכ-2,000 לשונות. השפעתו ניכרת בשפה, בתרבות ובהרגלי החיים.

בתקופת המאה ה-20 התנ"ך היה מרכזי בעיצוב הזהות הישראלית. דוד בן-גוריון קיים חוג תנ"ך בביתו וראה בו חלק חשוב בזהות (עם-ארץ-ספר). חידוני תנ"ך הפכו למסורת, ובמהלך השנים הפך המקרא למקצוע לימוד חובה בבתי ספר ובבחינות בגרות. בקהילות אורתודוקסיות הוא משמש גם בסיס לחוק ולמנהגי היומיום.

מאז שנות ה-70 אנשי אקדמיה שונים תיארו שינוי במעמד. פרופ' אניטה שפירא קשרה את הירידה למפגש עם הבעיה הפלסטינית ולניכוס התנ"ך על ידי תנועות פוליטיות, וכן למעבר מפרשנות ביקורתית לפרשנות מסורתית. לעומתה פרופ' יאירה אמית טוענת שהביקורת המקראית דווקא התחזקה ושבעבר לא הייתה אהבה אחידה ללימוד התנ"ך.

יישובים רבים בישראל נקראו על שמם של מקומות תנ"כיים. דוגמאות בולטות: שילה, מגידו ובית חורון. ערים עם התיישבות רציפה מאז תקופת המקרא כוללות את ירושלים, חברון, בית לחם ויפו. יש גם יישובים עם שמות סמליים שמקורותיהם בפסוקים, כמו ראשון לציון ופתח תקווה. ברחבי העולם קיימים מקומות שנקראו על שם אתרים מקראיים, למשל בית לחם בפנסילבניה.

הספרות והאמנות הספרותית הושפעו רבות מהמקרא. סופרים שאבו השראה מדמויות וסיפורים תנ"כיים, כמו "שמשון" של זאב ז'בוטינסקי ו"יוסף ואחיו" של תומאס מאן. גם בכרך העכשווי הושקו פרויקטים שמנגשים את התנ"ך, למשל סדרת פרוזה שפורסמה בשנת 2020 על ידי אייל כהן.

מוזיקאים כתבו יצירות בהשראת סיפורי התנ"ך. בין הדוגמאות המוכרות: "שמשון ודלילה" של סן-סנס, "בריאת העולם" של היידן, והלחנות של הנדל לדמויות מקראיות. גם זמרים ומשוררים יהודיים שילבו פסוקים ומוטיבים בתשקופם, כמו עידן רייכל ונעמי שמר. להקת כוורת הלחינה שיר המבוסס על סיפור דוד וגוליית.

האמנות הפלסטית גם לקחה נושאים מהתנ"ך. דוגמה בולטת היא הפסלים משה ודוד של מיכלאנג'לו. רמברנדט צייר את "משה שובר את הלוחות" וגוסטאב דורה יצר מאות איורים לסצנות מקראיות.

בקולנוע ובטלוויזיה גם יש שימוש בסיפורי המקרא. בשנת 2010 יצא הסרט הסאטירי זוהי סדום, המבוסס על סיפור סדום ועמורה. תוכנית הומוריסטית כמו "היהודים באים" עושה מערכונים על סיפורי המקרא.

התנ"ך (הספר הקדום של היהודים) הוא אחד הספרים הכי מתורגמים. חלקים ממנו תורגמו להרבה שפות. ההשפעה שלו נראית בשפה ובתרבות.

דוד בן-גוריון אהב ללמוד תנ"ך והקים חוג בסלון ביתו. בישראל החלו חידוני תנ"ך שמתוּרים ברדיו ובטלוויזיה. בבתי הספר לומדים תנ"ך כחלק מהחינוך. בקהילות דתיות קוראים לו גם ספר חוקים ומנהגים.

יישובים (ערים וכפרים) רבים בישראל נקראו על שם מקומות מהתנ"ך. דוגמאות: שילה ומגידו. ערים ישנות כמו ירושלים, חברון ובית לחם נזכרות בתנ"ך. יש גם יישובים שנקראים בשמות מסמלים מהפסוקים.

סופרים רבים קיבלו רעיונות מהתנ"ך. לדוגמה שמשון של ז'בוטינסקי, ויוסף ואחיו של תומאס מאן. בשנת 2020 יצאה סדרת ספרים שמנגישה את סיפורי התנ"ך על ידי אייל כהן.

מלחינים כתבו מוזיקה בהשראת סיפורים תנ"כיים. לדוגמה שמשון ודלילה של סן-סנס. היידן כתב יצירה על הבריאה. גם זמרים ישראלים לקחו פסוקים והפכו לשירים.

ציירים ופיסולים רבים מציגים סצנות מהתנ"ך. מיכלאנג'לו עשה את הפסלים משה ודוד. רמברנדט צייר את משה כשהוא שובר את הלוחות. גוסטב דורה צייר תמונות רבות לסיפורים.

הסרט זוהי סדום משנת 2010 לקח סיפור מהתנ"ך ועשה בו ביקורת מצחיקה. תוכנית ההומור "היהודים באים" עושה מערכונים על סיפורי המקרא.