התפלה

התפלה היא הפרדת מים מהמומסים שבהם, בעיקר כדי להפוך מים לא ראויים לשתייה, כמו מי ים, למים לשתייה. המילה "התפלה" נגזרת ממילה שתשמע כמו "תפל", חסר טעם, כי התהליך מסיר את המליחות מהמים.

התפלה משמשת כדי לפתור מחסור במי שתייה. היא מאפשרת אספקת מים יציבה ללא תלות בגשם או במקורות טבעיים. כך גם מצטמצמת השאיבה ממאגרים תת־קרקעיים, ונשמרת הסביבה הטבעית.

יש שלושה סוגי מי גלם להתפלה: מים שפירים (מים בטמפרטורה ולחץ רגילים), מים מליחים ומי ים.

השיטות נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: תהליכי אידוי ותהליכי סינון דרך ממברנות (ממברנה היא מסך עדין שמאפשר מעבר חלקיקים מסוימים בלבד).

באיוד מים מתחממים ומתאדים. המלחים נשארים במים שלא התאדו. אדי המים מתעבים ואוספים מים מותפלים. שיטות נפוצות: זיקוק רב־שלבי (MSF) וזיקוק בדחיסת אדים. שיטות אידוי צורכות הרבה אנרגיה.

הטכניקה הנפוצה ביותר היא אוסמוזה הפוכה, דחיסה של מים דרך ממברנה שמונעת מעבר מלחים.
הקרום (הממברנה) מעביר רק מים וחוסם את המומסים. המים שלא עוברים את הממברנה נקראים תמלחת, מי בוצעה בהם ריכוז מלחים גבוה.
בתהליכים מודרניים נשתמש גם באולטראפילטרציה לפני האוסמוזה, כדי לסנן חלקיקים וחיידקים גדולים.

אלקטרודיאליזה משתמשת בשדה חשמלי כדי לגרום ליונים (חלקיקים טעונים של מלחים) לנוע ולפרוקם. יש גם החלפת יונים, הקפאה וסינון ננו שנועדו להסיר מלחים וחומרים מסוימים.

התמרת המים מייצרת תמלחת, שמשוחררת לים. תמלחת זו ריכוזית ועלולה לפגוע בחיי הים.
לכן יש צורך בבדיקות והשפעות סביבתיות למתקנים.

התפלה צריכה הרבה אנרגיה. תהליכי אידוי צורכים אנרגיה רבה במיוחד. זה גורם לפליטות מזהמים אם משתמשים בדלקים מזהמים. עם זאת, האוסמוזה ההפוכה חסכונית יותר באנרגיה ולכן נפוצה.

מים מותפלים בדרך כלל דלים במינרלים כמו בור ומגנזיום. מחקר בישראל הראה שהשקייה במים מותפלים עלולה לפגוע בצמחים בגלל חוסר במינרלים. לכן מתקנים משפרים לעיתים את רמת הבור במוצר.

מגנזיום חשוב לבריאות השרירים והלב. מים מותפלים מסירים חלק מהמגנזיום. בישראל דנים בהחזרת מגנזיום למים או בהפצת תוספים. יש גם חשדות לקשר בין מים מותפלים לירידה ברמות היוד באוכלוסייה.
מחקרים הראו עלייה בשימוש בתרופות לבלוטת התריס ובהימצאות תופעות הקשורות ליוד באזורים שמקבלים מים מותפלים.

התפלה נפוצה באזורים מדבריים ובאיים מבודדים. העלות יורדת בשנים האחרונות. מדינות במזרח התיכון וצפון אפריקה משתמשות בה רבות. המפעל הגדול בעולם נמצא באיחוד האמירויות.

בישראל הוחמר המחסור במים לאורך השנים. מתקני התפלה מרכזיים נמצאים באשדוד, אשקלון, פלמחים, שורק, חדרה. כולם מבוססים בעיקר על אוסמוזה הפוכה. מתקנים אלו נבחנים מבחינה סביבתית, ותוכניות אסטרטגיות נבנו עד 2030.

בשנת 2022 הושקה מערכת הולכת מים שתחבר מי ים מותפלים מהים התיכון עד לכנרת. המערכת נועדה לשמור על מפלס הכנרת ולספק מים למשק ולחקלאות, וכן לעמוד בהסכמים בין ישראל לירדן.

התפלה היא דרך להוציא מלח מהמים. כך מי ים יכולים להפוך למים לשתייה. המילה "התפלה" קשורה למילה "תפל", בלי טעם מלוח.

התפלה עוזרת כשאין מספיק גשם. היא נותנת מי שתייה גם בתקופות יבשות.

יש שיטות כמו אידוי וסינון.
אידוי: מחממים מים, האדים נאספים והמלח נשאר מאחור.
סינון דרך ממברנה: דוחסים מים דרך מסך מיוחד. המסך (ממברנה) מעביר מים וחוסם מלח.

התהליך משאיר תמלחת, מים עם מלח מרוכז. שורפים אותה חזרה לים וזה יכול לפגוע בדגים ובצמחים הימיים.

התפלה צריכה הרבה חשמל. חלק מהשיטות צורכות יותר חשמל מאחרות. המים המותפלים יכולים להכיל פחות מינרלים חשובים, כמו מגנזיום. בישראל בודקים איך להחזיר מגנזיום למים.

תהליך זה נפוץ במדינות חמות ובאיים. בישראל יש כמה מתקנים גדולים. יש גם צינור שמוביל מים מותפלים מהים התיכון לכיוון הכנרת.

לסיכום, התפלה נותנת מים כשאין גשם, אבל דורשת אנרגיה ומשאירה תמלחת שצריך לטפל בה.