התרבות המושאבית

התרבות המושאבית היא תרבות ארכאולוגית של ציידים־לקטים בחצי האי סיני, בנגב ובדרום ירדן. היא שייכת לשלב האמצעי של התקופה האפיפלאוליתית. אפיפלאוליתית היא תקופה בין הפליאולית לניאולית. התרבות מתוארכת לכ־17,500, 15,000 שנים לפני זמננו.
המאפיין הבולט שלה הוא שימוש בכלי צור מסותתים ובמיקרוליתים. מיקרוליתים הם חלקים קטנים של כלי אבן. חלק מהכלים הללו נוצרו בטכניקת הנקר המיקרוליתי, שיטה ליצירת קצוות קטנים בכלי־אבן.
השם נגזר מואדי מושאבי בצפון סיני. יש תיאוריה כי בני המושאבית נדדו מצפון אפריקה, כנראה מדלתת הנילוס, לסיני ולנגב. הנדידה התרחשה בזמן נוחות אקלימית, עם יותר משקעים והתחממות מתונה. מצב זה יכול היה לעודד ריבוי אוכלוסייה.
באתרים המושאביים נתקלים גם בסימני המגע עם התרבות הכבארית הגאומטרית. נמצאו אתרים שבהם המושאבים בנו על אתרים כבאריים, ויש גם אתרים עם שכבות כבאריות מעל שכבות מושאביות. קיימות סברות שונות לגבי מוצאם: חלק רואים בהם פיתוח של התרבות הניצנית באזור, ואחרות מקשרותם לצמיחת התרבות הרמונית ובהמשך לתרבות הנאטופית, שהתיישבה קבע בלבנט.

זו קבוצה של ציידים־לקטים שחיו בסיני, בנגב ובדרום ירדן. הם חיו לפני כ־17,500, 15,000 שנים. זו תקופה שנקראת אפיפלאוליתית. אפיפלאוליתית היא תקופת אבן אחרי הפליאולית.
המושאבים עשו כלי אבן קטנים מאוד. כלי אלה נקראים מיקרוליתים. מיקרוליתים הם חתיכות אבן קטנות. הם הכינו אותם בשיטת הנקר המיקרוליתי. זו שיטה לחתוך ולהכין קצוות קטנים מכלי האבן.
השם מגיע מואדי מושאבי שבסיני. חוקרים סבורים שהם הגיעו מדלתת הנילוס בזמן שהיה יותר גשם ומזג אוויר נעים. לפעמים הם חיו קרוב לתרבות כבארית הגאומטרית. יש רעיונות שונים על המקור שלהם. חלק חושבים שהם התפתחו כאן. אחרים חושבים שהם קשורים לקבוצות שבאו מאוחר יותר והקימו את התרבות הנאטופית.